הטרדה מאיימת

מניעת הטרדה מאיימת

הטרדות ואיומים הן בעיה חברתית נפוצה במדינות רבות ובכלל זאת בישראל. רבים חוו הטרדות טלפוניות, איומים, בילוש, מעקב, הצקות והתעמרות, אשר גרמו להם פגיעה בשלווה הנפשית ובתחושת החירות האישית. למרות שהפעולות הנזכרות אינן מהוות פגיעה במימד הפיסי ואינן מגיעות כדי אלימות הפוגעת בשלמות הגוף, הרי שהן עלולות לגרום לפחד ולחרדה. חוק מניעת הטרדה מאיימת עשוי להיות רלוונטי בעיקר במסגרת היחסים בתוך המשפחה: סכסוכי גירושין וסכסוכי ירושה, שבהם מי מהצדדים חורג ממיצוי לגיטימי של זכויותיו במסגרת הערכאות השיפוטיות, ובוחר להפעיל אמצעי לחץ נפשיים על הצד האחר, כדי להביאו לוויתורים או כדי להשיג יתרונות אחרים. פעולות המהוות "הטרדה מאיימת" הינן בלתי חוקיות ומטופלות בחוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 אשר התקבל בכנסת בשנת 2001.

מטרת חוק מניעת הטרדה מאיימת

תכליתו של חוק מניעת הטרדה מאיימת מפורטת כבר בסעיף 1 לחוק: " להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או  גופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו."

מהי הטרדה מאיימת ?

המושג "הטרדה מאיימת" מוגדר בחוק כהטרדה של אדם בידי אחר, בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח, כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. אלו הן הפעולות העלולות להיתפס בגדרו של החוק בתור "הטרדה מאיימת": (1) בילוש, מארב, התחקות אחר תנועות או מעשים של אדם, או פגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) נקיטת איומים בפגיעה באדם או במאיים עצמו; פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה של אדם. הטרדה מאיימת תיתכן אפילו אם אחת הפעולות הנזכרות נעשתה שלא במישרין אלא באופן עקיף.

צו למניעת הטרדה מאיימת

בית המשפט רשאי להורות בצו לאדם שהוא נוכח לגביו, כי נקט בהטרדה מאיימת, להימנע מן המעשים הבאים כנגד הנפגע:

  • לבלוש אחריו.
  • לארוב לו.
  • להטרידו בכל דרך ובכל מקום.
  • להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו.
  • לפגוע בפרטיותו.
  • לאיים עליו.
  • ליצור עמו קשר בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת.

בנסיבות שבהן קיים חשש לפגיעה ממשית בשלוותו של המתלונן או להמשך הפגיעה בו, רשאי בית המשפט, בנוסף לעיל, לצוות על המחויב בצו להימצא במרחק מסוים מדירת המגורים, הרכב, מקום העבודה, מקום הלימודים או מקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות. כן מוסמך בית המשפט לאסור מהמחויב בצו לשאת או להחזיק נשק. כאשר בית המשפט אוסר על הנילון לשאת או להחזיק נשק, הוא רשאי להורות במועד מתן הצו, על תפיסה לאלתר של נשקו של אותו אדם.
הפרת צו למניעת הטרדה מאיימת מהווה עילה למעצר המפר בידי שוטר.

מי רשאי לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת ?

הנפגע (או אדם מטעמו), היועץ המשפטי לממשלה, תובע משטרתי ועובד סוציאלי אשר התמנה לפי חוק הנוער.

צו במעמד צד אחד למניעת הטרדה מאיימת

הניסיון מלמד, כי במרבית המקרים נותן בית המשפט צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד. סמכות בית המשפט ליתן צו כאמור במעמד צד אחד מעוגנת בסעיף 7(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, הקובע, כי ביתה משפט רשאי ליתן צו כאמור לצורך הגנה מידית על שלומו של הנפגע או כשהמשיב הוזמן כדין ולא התייצב לדיון. במקרה שבו ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, קיימת חובה בחוק לקיים את הדיון במעמד שני הצדדים "בהקדם האפשרי" ולא יאוחר משבעה ימים מיום נתינת הצו.

דרישה לערובה

במסגרת מתן צו למניעת הטרדה מאיימת מוסמך בית המשפט לדרוש מהצד המחויב בצו ליתן ערובה הן לקיום צו והן להתנהגות טובה או כל הוראה אחרת הדרושה, לפי שיקול דעת בית המשפט לצורך הבטחת שלומו וביטחונו של הנפגע או של אדם אחר הקרוב לו. הצו עשוי לכלול גם הוראות לעניין כלל הסידורים המתבקשים כתוצאה מנתינת הצו.

תקופת הצו למניעת הטרדה מאיימת

תוקפו המקסימלי של צו למניעת הטרדה מאיימת הינו שנתיים. ברם, בצו הראשון שבית המשפט נותן תוקפו של הצו הוא לחצי שנה בלבד, כאשר ניתן להאריך את תוקף הצו לתקופה של שנה. בכפוף למתן נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה, מוסמך בית המשפט לחזור ולהאריך את תוקף הצו למניעת הטרדה מאיימת בחצי שנה, עד לתקופה מקסימלית של שנתיים, כאמור.

זהירות בשימוש בבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת

בקשה קנטרנית לצו מניעת הטרדה מאיימת עלולה לגרור פסיקת הוצאות לטובת המדינה ולטובת הצד הנפגע, זאת בנוסף לפסיקת פיצויים. לפיכך, בטרם מוגשת בקשה למניעת הטרדה מאיימת יש להקפיד כי העובדות הבסיסיות הכלולות בה נכונות, שאם לא כן עשויה הבקשה לשמש "חרב פיפיות" נגד המבקש.