• Facebook
  • Twitter
  • Google+
  • YouTube
  • LinkedIn
  • Instagram

התקשרו: 09-83357678

אתר דיני משפחה
  • דף הבית
  • משפחה וגירושין
    • הסדרי ראייה בין הורה לקטין. כיצד בתי המשפט מכריעים ?
      • קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
      • בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
      • האישה מימנה את תרומת הזרע, תרומת הביצית ואת האם פונדקאית: האם תוכר כהורה התינוק?
      • הבעל נרשם כלווה משני במשכנתא. האם הוא זכאי לזכויות בדירה ?
      • הכתובה – מהי כתובה ? ומתי זכאית האישה לדמי הכתובה ?
      • הסכם גירושין וביטולו
      • חלוקת רכוש בגירושין חלק א: מהם הכללים הבסיסיים שצריך לדעת ?
      • מהו הסכם לחיים משותפים והאם ניתן לאשרו בבית המשפט ?
      • מהו צו הגנה ? וכיצד ניתן לקבלו ?
      • מהי תביעה לשלום בית, מדוע וכיצד מגישים אותה ?
      • מהם מזונות אישה? ומתי הם ניתנים ?
      • צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בן זוג (תושב זר) להבטחת מזונות קטינים
      • קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
  • מאמרים נוספים
    • הון אנושי ונכסי קריירה – כיצד מחלקים אותם בגירושין ?
    • עריכת צוואה
    • התנגדות לצוואה
    • עריכת הסכם ממון
    • עריכת הסכם לחיים משותפים
  • מה חדש בפסיקה ?
    • השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: על האם שעברה להתגורר בצפון עם בנה הקטין לשוב למרכז הארץ, ולהתגורר במרחק שלא יעלה על 30 ק"מ ממגורי האב
    • רשמת ההוצל"פ: עיקול כספים בגין מזונות עתידיים צריך להיות סביר ומידתי. צו העיקול שהוטל על כספי הבעל בוטל חלקית
    • בית המשפט המחוזי בלוד: בצוואות הדדיות ללא הסדר של "יורש במקום יורש" או "יורש אחר יורש" אין תחולה לסעיף 49 לחוק הירושה
    • בית המשפט לענייני משפחה: העברת נכס שנעשתה בניגוד להוראות צוואה הדדית – בטלה
    • בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
  • פורום דיני משפחה וירושה
  • נוטריון
  • צרו קשר
  • דף הבית
  • משפחה וגירושין
    • הסדרי ראייה בין הורה לקטין. כיצד בתי המשפט מכריעים ?
      • קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
      • בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
      • האישה מימנה את תרומת הזרע, תרומת הביצית ואת האם פונדקאית: האם תוכר כהורה התינוק?
      • הבעל נרשם כלווה משני במשכנתא. האם הוא זכאי לזכויות בדירה ?
      • הכתובה – מהי כתובה ? ומתי זכאית האישה לדמי הכתובה ?
      • הסכם גירושין וביטולו
      • חלוקת רכוש בגירושין חלק א: מהם הכללים הבסיסיים שצריך לדעת ?
      • מהו הסכם לחיים משותפים והאם ניתן לאשרו בבית המשפט ?
      • מהו צו הגנה ? וכיצד ניתן לקבלו ?
      • מהי תביעה לשלום בית, מדוע וכיצד מגישים אותה ?
      • מהם מזונות אישה? ומתי הם ניתנים ?
      • צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בן זוג (תושב זר) להבטחת מזונות קטינים
      • קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
  • מאמרים נוספים
    • הון אנושי ונכסי קריירה – כיצד מחלקים אותם בגירושין ?
    • עריכת צוואה
    • התנגדות לצוואה
    • עריכת הסכם ממון
    • עריכת הסכם לחיים משותפים
  • מה חדש בפסיקה ?
    • השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: על האם שעברה להתגורר בצפון עם בנה הקטין לשוב למרכז הארץ, ולהתגורר במרחק שלא יעלה על 30 ק"מ ממגורי האב
    • רשמת ההוצל"פ: עיקול כספים בגין מזונות עתידיים צריך להיות סביר ומידתי. צו העיקול שהוטל על כספי הבעל בוטל חלקית
    • בית המשפט המחוזי בלוד: בצוואות הדדיות ללא הסדר של "יורש במקום יורש" או "יורש אחר יורש" אין תחולה לסעיף 49 לחוק הירושה
    • בית המשפט לענייני משפחה: העברת נכס שנעשתה בניגוד להוראות צוואה הדדית – בטלה
    • בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
  • פורום דיני משפחה וירושה
  • נוטריון
  • צרו קשר
חדשות בירושה ומשפחה
  • 9 ביוני 2016 16:47 השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: על האם שעברה להתגורר בצפון עם בנה הקטין לשוב למרכז הארץ, ולהתגורר במרחק שלא יעלה על 30 ק"מ ממגורי האב
  • 9 ביוני 2016 0:54 רשמת ההוצל"פ: עיקול כספים בגין מזונות עתידיים צריך להיות סביר ומידתי. צו העיקול שהוטל על כספי הבעל בוטל חלקית
  • 22 במאי 2016 10:04 קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
  • 15 במאי 2016 22:10 בית המשפט המחוזי בלוד: בצוואות הדדיות ללא הסדר של "יורש במקום יורש" או "יורש אחר יורש" אין תחולה לסעיף 49 לחוק הירושה
  • 15 במאי 2016 22:02 בית המשפט לענייני משפחה: העברת נכס שנעשתה בניגוד להוראות צוואה הדדית – בטלה
  • 15 במאי 2016 21:56 בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
  • 31 בינואר 2016 3:04 הורי נפטר שהותיר אחריו אלמנה, הורשו להפרות אישה זרה בזרעו
  • 28 בינואר 2016 21:30 ביהמ"ש לענייני משפחה ביטל התחייבות של אם להעביר לבנה את זכויותיה במשק חקלאי, בעילה של עושק
  • 28 בינואר 2016 20:45 ביהמ"ש: מערכת יחסים המתאפיינת בתמיכה כלכלית חד צדדית של אישה בגבר, אינה מספקת כדי להוכיח שיתוף בדירת האישה
  • 1 בינואר 2016 3:18 סעיף "אריכות חיים" בחשבון בנק משותף אינו תחליף לעריכת צוואה
ראשי » מאמרים בגירושין

כל הפוסטים במאמרים בגירושין

הסדרי ראייה בין הורה לקטין. כיצד בתי המשפט מכריעים ?

הסדרי ראיה קטינים מהו הסדר ראייה ?

הסדר ראייה (הסדרי ראייה או זמני שהות).
סכסוכים בתוך המשפחה, אשר מביאים לפירוד בין בני זוג הורים לילדים ולמגוריהם הנפרד, עלולים לכפות על אחד מהם למצא את עצמו מתחרה על שמירה על קשר רציף וממשי עם ילדיו הקטינים אשר נשארו להתגורר עם בן הזוג המשמורן (בן זוג משמורת הוא בן הזוג שזכה במשמורת על ילדיהם המשותפים של בני הזוג הפרודים). רצונו של בן הזוג הלא משמורן לשמור על קשר כאמור עם ילדיו הקטינים הינו עניין טבעי, הטבוע בלב ההורה, משום שברוב המכריע של המקרים, יחפוץ ההורה להיות שותף בגידול ובחינוך ילדיו הקטינים המתגוררים בנפרד ממנו. שמירה על קשר כאמור, מתאפשרת, בין היתר, הודות למנגנון משפטי, הנקרא "הסדר ראייה", שבמסגרתו נקבעת בהסכמה משותף של ההורים ובאין הסכמה – על ידי בית המשפט – מסגרת סדירה וקבועה לקיום פעילות ומפגשים בין ההורה הלא משמורן לבין ילדיו הקטינים. חלק לא קטן מן ההורים עשויים לנהל מאבק עיקש כדי לאפשר שמירה על קשר רציף וממשי עם ילדיהם הקטינים באמצעות הסדרי ראייה.

האינטרסים הנוגדים בסוגיית הסדרי ראייה (הנקראים גם זמני שהות)הסדרי ראייה

ברם, בחלק מן המקרים, רצון הורי יסודי, מובהק וטבעי זה מתנגש עם רצונות או אינטרסים נוגדים. לעתים בן הזוג הלא משמורן מעוניין למנוע מבן הזוג הלא משמורן כל קשר עם ילדיהם הקטינים. קורה שרצון זה מונע על ידי שיקולים לגיטימיים ולפעמים השיקולים אינם לגיטימיים. במקרים אחרים, בן הזוג המשמורן כלל אינו חפץ למנוע קשר בין הילדים הקטינים להורה הלא משמורן, אך נסיבות חייו, יוצרים תנאים קשים או בלתי אפשריים לקיום קשר רציף וממשי בין הילדים הקטינים להורה הלא משמורן, כגון כאשר שיקולי רווחתו האישית, הבריאותית או הכלכלית מאלצים אותו לעקור ממקום מגוריו לעיר מרוחקת, ואף לצאת את גבולות המדינה, לחוץ לארץ. ישנם גם מקרים שבהם הקטינים אינם מעוניינים בקשר. יתכנו אף מקרים קיצוניים שבהם הקשר עם ההורה הלא משמורן אינו רצוי לקטינים מסיבות אובייקטיביות ומוצדקות לחלוטין, כגון במקרים של התעללות או מסוכנות מצד ההורה הלא משמורן.
לא בכל המקרים האינטרסים של מי מהצדדים הינם מובהקים; לעתים קרובות ההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמה לגבי מסגרת הסדרי ראייה, ובלית ברירה נדרשת הכרעה של בית המשפט לענייני משפחה. אשר על כן, הליכי פירוד בין בני זוג, שהם הורים לילדים קטינים, מזמנים לא מעט מחלוקות משפטיות עיקשות וחריפות על זכויות ההורים הלא משמורנים לשמור על קשר רציף וממשי עם ילדיהם הקטינים. מהם, אם כן, הכללים שלפיהם נקבעים הסדרי ראייה בין הורים לילדיהם הקטינים?

הכללים לקביעת הסדרי ראייה בין הורים לילדיהם הקטינים

בדומה לחלק ניכר מהמחלוקות הנסובות סביב קטינים, העיקרון הדומיננטי המשמש לקביעת הסדרי ראייה עם קטינים הוא עקרון טובת הקטין. סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע, כי הורי קטין החיים בנפרד רשאים להסכים ביניהם, בין השאר, מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויותיו של הורה שלא יחזיק בקטין לבוא עימו במגע. עוד קובע סעיף זה, כי הסכם כאמור טעון אישור של בית המשפט, אשר יאשרו רק לאחר שנוכח, כי ההסכם הוא "לטובת הקטין". לאחר שהסכם כאמור אושר על ידי בית המשפט דינו כדין החלטה שיפוטית לכל דבר ועניין. אולם, לא תמיד יכולים ההורים להגיע להסכמה לגבי הסדרי ראייה. במקרים כגון אלה, מכח סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות רשאי בית המשפט לקבוע בעצמו הסדרי ראייה על פי בקשה שמגיש אחד ההורים. כאמור, העיקרון השלט אשר מנחה את בית המשפט הוא עקרון "טובת הילד". עיקרון זה מהווה שיקול בלעדי אשר מסיר מעל פניו כל שיקול אחר. העיקרון הינו מושג אמורפי ומעורפל מאוד, שבתי המשפט ממלאים את תכנו מעת לעת, ובהתאם למקרים הקונקרטיים המובאים בפניהם לצורך הכרעה.

התערבות בקביעת מגורי הקטין כדי לאפשר סידור ראייה עם ההורה הלא משמורן

במקרים מסוימים, כדי לאפשר הסדרי ראייה על רקע רצון ההורה המשמורן להעתיק את מקום מגוריו, עושים בתי המשפט איזונים בין שיקולים (לעתים נוגדים) אלה: איכות הקשר בין הקטין להורה הלא משמורן, איכות הקשר בין הקטינים לכל אחד מההורים, היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירה על קשר בין הקטין לבין ההורה הלא משמורן לאחר שינוי מקום המגורים, נכונות ההורה המשמורן לסייע בקיום הקשר עם ההורה האחר, יכולת הקטין להסתגל למקום המגורים החדש עם ההורה המשמורן, חזקת הגיל הרך, זכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו (ובכלל זאת, זכותו להקים תא משפחתי חדש או לצאת לדרך חדשה), וכן זכותו של ההורה הלא משמורן לשמור על קשר רציף עם הקטין.

היעזרות במומחה מקצועי כדי לקבוע את "טובת הקטין" לעניין הסדרי ראייה

ככלל לשם קביעת טובת הקטין נעזרים בתי המשפט בחוות דעת מומחים, ועל פי הפסיקה, אין בית המשפט משמש חותמת גומי לעמדת המומחה שחיווה את דעתו, אלא רואה בחוות דעתו כהמלצה שיש לה משקל רב אך לא מכריע. לאמור בית המשפט אינו פטור מהפעלת שיקול דעת עצמאי ובבואו להכריע עליו לשקול את שאלת טובת הקטין בהקשר של קביעת הסדרי ראייה גם ראיות נוספות המובאות בפניו ולתת להן את המשקל המתאים.

להמשיך לקרא

הסכם גירושין וביטולו

הסכם גירושין

הסכם גירושין וביטולו

מהו הסכם גירושין ?

הסכם גירושין הוא הסכם אשר נערך בין בני זוג הנמצאים בהליך גירושין. התכלית המרכזית של הסכם הגירושין, היא להסדיר משפטית את סיום קשר הנישואין ולתת פתרון למחלוקות הפתוחות בין בני הזוג. הסכם גירושין עשוי להסדיר בחובו סוגיות רבות, כגון: תשלום או ויתור על דמי כתובת האישה, הסכמות על סידור הגט, משמורת קטינים וזמני השהות שלהם עם כל אחד מההורים, תשלום מזונות אישה או ויתור על מזונות אלה וכן הסדרת מזונות הקטינים. בנוסף, מסדיר הסכם הגירושין את אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג, כאשר רכיב זה של ההסכם מכונה הסכם ממון בהתאם לחוק יחסי ממון (ומשכך נדרש אישורו של רכיב זה אישור של ביהמ"ש, כפי שיפורט בהמשך). אלו הם עיקר הנושאים בהם עוסק הסכם הגירושין, אולם בהחלט עשויים להכלל בהסכם זה נושאים נוספים, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל זוג וזוג. חשוב להדגיש, כי בדרך כלל כולל הסכם הגירושין גם סעיף ויתור, שבו מאשרים ומצהירים הצדדים, כי בכפוף לקיום ההסכם אין להם ולא תהיינה להם האחת כלפי השני תביעות, דרישות וטענות מכל הכרוך, הנובע, או הקשור בנישואי בני הזוג וברכושם.

אישור הסכם גירושין על ידי בית המשפט

לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות לגבי תנאיו, מגישים בני הזוג את ההסכם לבית המשפט באמצעות עורכי דינם, לצורך מתן תוקף של פסק דין להסכם. במאמר מוסגר יצוין, כי הסכם הגירושין יכול אף להיות מוגש לבית הדין הרבני לצורך אישורו ולמתן פסק דין. ההבדל הקיים בין אישור ההסכם בכל אחת מהערכאות הנ"ל הוא בכך, שכאשר בני הזוג מאשרים את ההסכם בבית המשפט, רשאי בית המשפט לתת תוקף לכל הנושאים בהם דן הסכם הגירושין, למעט סוגית הגירושין שהינה בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. כך יוצא, שכאשר הסכם גירושין מובא לאישורו של בית המשפט, פסק הדין יחריג את סוגית הגירושין בעוד שכאשר הסכם כזה מובא לאישורו של בית הדין הרבני, מאושר ההסכם ומקבל תוקף של פסק דין כמקשה אחת ביחס לכל נושאיו של ההסכם, לרבות סוגית הגירושין.פסק דין המעניק תוקף להסכם גירושין ממזג בתוכו הן תכונות של הסכם והן תכונות של פסק דין. הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין מגלם אינטרס חברתי של סופיות. כמו כן, כאשר הסכם הגירושין כולל הסדרים ממוניים, ממילא יש לאשרו על ידי בית המשפט כתנאי לתקפותו בהתאם לסעיף 2(א)-(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. תכליתו של אישור זו הינה לוודא, כי הצדדים להסכם הגיעו אליו בגמירות דעת וכי הוא נערך מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, כפייה או השפעה בלתי הוגנת – הכל לאחר שהצדדים הבינו את משמעות ונפקויות הוראות הסכם הגירושין. במילים אחרות, מטרת האישור היא לוודא, שהסכם הממון נערך על ידי בני הזוג מתוך מודעות והבנה לתוכנו וכן מתוך רצון חופשי.

ביטול הסכם גירושין

לאור האמור, בתי המשפט אינם מקבלים בנקל תביעות לביטול הסכמי גירושים, אלא בהתקיימות תנאים כבדי משקל המצדיקים זאת. נטל ההוכחה בדבר הוכחת קיומם של התנאים הנדרשים לביטול הסכם גירושין מוטל על כתפי התובע – המבקש את בטלות ההסכם – ונטל זה הינו כבד מאוד. שיקול נוסף כנגד קבלת תביעה לביטול הסכם גירושין, הוא חוסר היכולת להחזיר את המצב לקדמותו, זאת במיוחד, כאשר בני הזוג כבר התגרשו וסידרו ביניהם את הגט. שלב זה הינו בלתי הפיך ולא ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

מהן העילות לביטול הסכם גירושין ?

ישנן מספר עילות שבהתקיימותן עשוי בית המשפט להיעתר לתביעה לביטול הסכם גירושין. להלן, העילות המרכזיות:
א. טעות. בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים: מי שנקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה." בהקשר זה יש לציין, כי לצורך התקיימות עילת הטעות, צריכה להיות ידיעה אובייקטיבית של הצד השני. בית המשפט הוא אשר קובע, אם בנסיבות העניין מתקיימת ידיעה אובייקטיבית.

ב. הטעיה. בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה…" באופן כללי, פירוש המושג "הטעיה" הוא אמירה טרום חוזית כוזבת.

ג. עושק. סעיף 18 לחוק החוזים קובע כך: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." הפסיקה דורשת התקיימות שלושה תנאים מצטברים, לצורך קבלת עילה זו : (1) מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון; (2) ניצול מצבו האמור של העשוק; (3) כריתת הסכם בלתי סביר, החורג מהמקובל. הרציונל שביסוד עילת הביטול מחמת עושק הינו עשיית צדק ומתן ביטוי לערכי מוסר. לפיכך, המושגים "עושק" ו"ניצול" קיבלו בפסיקה משמעות של התנהגות בלתי הוגנת ובלתי מוסרית. אחד הקשיים בהוכחת התקיימות עילת העושק, הוא הוכחת קיום של "תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל." בתי המשפט מתקשים, ובצדק, לקבוע מתי תנאי הסכם הגירושין שבני זוג התקשרו בו, הם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, שכן לכל מערכת יחסים מאפיינים מיוחדים המשליכים על תנאי הסכם הגירושין. מסיבה זו, רק במקרים בולטים וקיצוניים עשוי בית המשפט לקבוע, כי התקיים תנאי זה בעילת העושק, המצדיק ביטול הסכם גירושין.

ד. כפייה. סעיף 17 לחוק החוזים המאפשר ביטול הסכם גירושין בעילה של כפיה, וקובע כדקלמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". הפסיקה מגדירה כפייה כהתנהגות הכוללת פגיעה באדם, בנכסיו, בחירותו ובמעמדו החברתי או הכלכלי, כדי לאלצו להתקשר בהסכם. על הטוען לכפייה מוטל נטל להוכיח קשר סיבתי בין העובדות המבססות כפייה לבין התקשרות בהסכם הגירושין שאותו מבקש הוא לבטל.

ה. תרמית. עילת התרמית, המאפשרת ביטול הסכם גירושין, מעוגנת בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, בזו הלשון: "תרמית היא היצג כוזב של עובדות בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו, וסבל על ידי כך נזק ממון". יצוין, כי עילת התרמית מחייבת הוכחת גרימת נזק ממון לניזוק, ואין הכוונה לנזק בלתי מוחשי, כי אם הכוונה לנזק מוחשי, אשר ניתן לשומה בכסף. נטל ההוכחה הנדרש להוכחת עילת התרמית הוא גבוה יותר מזה הנדרש בתביעות אזרחיות "רגילות".

חובת מתן הודעת ביטול הסכם גירושין תוך זמן סביר

חשוב לציין, כי צד המבקש לבטל הסכם גירושין צריך למסור הודעת ביטול לצד השני תוך זמן סביר ממועד ידיעתו על עילת הביטול או תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שהכפייה פסקה (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי)) . צד שלא פועל כן עשוי להפסיד בתביעה לביטול הסכם גירושין.

למרות הקושי, במקרים מתאימים ניתן לבטל הסכם גירושין:

הפסיקה ידעה מקרים לא מעטים שבהם בוטל הסכם גירושין לאחר שהוכח בפני בית המשפט ניצול חולשה גופנית או נפשית של אחד הצדדים המתקשרים בהסכם הגירושין, כמו גם בשל פגמים אחרים בכריתת ההסכם. בפסק דין תקדימי שניתן על ידי סגנית נשיאת בית משפט לענייני משפחה בת"א, השופטת טובה סיון, בוטל הסכם גירושין, משהתברר שאישה שחתמה על הסכם גירושין, כי בעלה הסתיר ממנה שבעלה ניהל חיים כפולים במשך שנים רבות ואף נולדו לו ממערכת זוגית זו 3 ילדים נוספים, בזמן היותו נשוי, כאשר ילדו השלישי נולד בעת שבני הזוג ניהלו הליך של גישור. האישה טענה, כי לא הייתה מגיעה לויתורים הממוניים שעליהם הסכימה בהסכם הגירושין אילו ידעה לאשורו את עברו הנסתר של בעלה. בית משפט ביטל חלק מהסעיפים הממוניים בהסכם הגירושין וכן פסק לטובת האישה פיצוי בסך של 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
יצוין כי ניתן להגיע להסכם גירושין במסגרת גישור גירושין. מומלץ לצדדים לגישור להיות מיוצגים על ידי עורכי דין הבקיאים בתחום.

להמשיך לקרא

צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בן זוג (תושב זר) להבטחת מזונות קטינים

עיכוב יציאה מהארץ שדה תעופה

צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בן זוג (תושב זר) להבטחת מזונות קטינים

הבטחת תשלום מזונות קטינים כעילה לצו עיכוב יציאה מהארץ

אחת העילות הנפוצות להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בן זוג בהליכי גירושין, היא הבטחת תשלום מזונות קטינים. כלומר, בית המשפט עשוי להיעתר לבקשת בת זוג וילדיה הקטינים לעכב את יציאתו מן הארץ של בן זוגה  – אבי הקטינים, כדי למנוע הכבדה בביצוע פסק דין לתשלום מזונות –  זאת חרף הפגיעה בחופש התנועה של בן הזוג שיציאתו מן הארץ נמנעת. גישה שיפוטית זו היא תולדה של איזון בין זכות היסוד לחופש תנועה, לבין השיקול שילדיו הקטינים של מנוע היציאה לחוץ לארץ, לא ידעו מחסור, כאשר השיקול האחרון זוכה בעדיפות.

האבחנה בין בן זוג שמרכז חייו בישראל לבין בן זוג שמרכז חייו מחוץ לישראל

סוגיה מיוחדת לעניין צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בן זוג להבטחת מזונות קטינים מתעוררת כאשר בן הזוג הוא תושב זר שמרכז חייו מחוץ לישראל. ביחס לבן זוג תושב זר שמרכז חיו מחוץ לישראל, יתכנו שני מצבים רלוונטיים עיקריים:

במצב הראשון יש לו נכסים בישראל. בתרחיש כזה תוכל בת הזוג והקטינים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש נכסיו של התושב הזר לצורך ביצוע פסק הדין למזונות. לפיכך, קיומם של נכסים בישראל עשוי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נגד התושב הזר.

במצב השני אין לתושב הזר נכסים בישראל, אך יש לו נכסים בחוץ לארץ. במקרה כזה, יהיה צורך לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין למזונות במקום מושבו של התושב הזר בחוץ לארץ. לפיכך, גם אי קיומם של נכסים בארץ עשוי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נגד התושב הזר. הפסיקה קובעת, כי מתן צו עיכוב יציאה מהארץ כדי לאלץ תושב זר "להיכנע" ולשלם מזונות לילדיו הקטינים אינו מהווה שיקול לגיטימי.

לעומת זאת, העובדה, כי לבן הזוג תושב הזר מקור פרנסה בחוץ לארץ, שיקול זה מהווה טעם לדחיית הבקשה לעיכוב יציאתו מן הארץ, שכן פגיעה במקור פרנסתו עלול להביא להחמרת מצבם של הקטינים התלויים במזונות, שכן אם יפגע מקור הפרנסה של האב הוא לא יוכל לפרנסם.

בסיכומו של דבר, עיכוב יציאתו מן הארץ של אב לקטינים, תושב זר שמרכז חייו מחוץ ישראל אינו בלתי אפשרי לחלוטין, אך בתי המשפט מתירים אותו רק במשורה ובמקרים חריגים.

 

להמשיך לקרא

חלוקת רכוש בגירושין חלק ב: הכללים הבסיסיים שצריך לדעת

הלכת השיתוף

 

הלכת השיתוף: הכללים הבסיסיים שצריך לדעת על חלוקת רכוש בגירושין  חלק שני – הלכת השיתוף

בחלק הראשון של המאמר הנוגע לעניין חלוקת רכוש בגירושין, התייחסנו לכללי חלוקת הרכוש של בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך 1.1.1974 ואשר עליהם חלות הוראות חוק יחסי ממון. השאלה אשר נשארה פתוחה הינה מהם כללי חלוקת רכוש בגירושין החלים על בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974?

הלכת השיתוף: חלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974

מהם כללי חלוקת רכושם של בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974 ? התשובה היא, שחוק יחסי ממון לא חל על זוגות אשר נישאו לפני תאריך זה. כאשר בית המשפט דן בחלוקת רכוש של בני זוג השייכים לקבוצה זו, לא קיימת הוראת חוק החלה עליהם ובית המשפט עושה שימוש בהלכה שהינה פרי הפסיקה. הלכה זו מכונה בכינוי הידוע "הלכת השיתוף". הלכה זו חלה, ברמה העקרונית, גם על בני זוג שלא נישאו כלומר בני זוג שהינם "ידועים בציבור".

עיקרה של הלכת השיתוף בין בני זוג, היא בקיומה של חזקה הניתנת לסתירה, לפיה בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף מתכוונים כי רכוש הנצבר על ידם במהלך חייהם המשותפים יימצא בבעלותם המשותפת: "בהעדר הסכם, או כאשר לא ברור מה הייתה כוונת הצדדים בזמן הרכישה, מייחס להם בית המשפט כוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים" (ע"א ‎300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, פד"י י"ט(‎2) 240; ע"א ‎253/65 בריקר נ' בריקר, פד"י כ(‎1) 589). הלכת השיתוף מבוססת, אם כן, על שני תנאים מצטברים, התנאי הראשון הוא "מאמץ משותף" ואילו התנאי השני הוא "אורח חיים תקין", עם הזמן נוצרה שחיקה בתנאים אלה:

ביחס לתנאי הראשון, הנוגע ל"מאמץ המשותף" נקבע, כי אין הכרח לצורך קיום התנאי, שתהיה דווקא תרומה כספית של כל אחד מבני הזוג למאגר הנכסים שלהם, אלא גם השקעה בבית ודאגה לקיום המשפחה, ייחשב השתתפות במאמץ הכולל לצורך החלת הלכת השיתוף.

ביחס לתנאי השני, הנוגע לאורח חיים תקין" השחיקה נוצרה בכך, שגם אם בני הזוג ניהלו אורח חיים שלא היה בדיוק תקין, תחול עליהם הלכת השיתוף.

הלכת השיתוף, אם כן, הינה הלכה המשקפת את הערכים החברתיים שהמשפט רוצה להגן עליהם, במיוחד הכרה בחיי הנישואין כחיים המשקפים שיתוף כולל בין בני הזוג הן שותפות כלכלית והן שיתוף גורל. מדובר בהלכה משפטית אשר מתבססת על ההנחה, שכל רכוש אשר הצטבר במהלך תקופת הנישואין שייך לכל אחד מבני הזוג באופן שווה, וזאת כל עוד לא הוכח שהייתה כוונה אחרת בין הצדדים. נטל ההוכחה לתחולת הלכת השיתוף מוטל על מי שרוצה להוכיח, כי לא קיים שיתוף בין בני הזוג ביחס לנכס כזה או אחר.

ההבדל המרכזי באיזון המשאבים בין בני זוג אשר נישאו לפני תאריך 1.1.1974 לבין אלו שנישאו לאחר מכן (ואשר לגביהם חל חוק יחסי ממון), טמון בכך שלפי הלכת השיתוף ניתן לאזן את הנכסים עוד בטרם פקעו הנישואין. ואילו לפי חוק יחסי ממון לא ניתן לעשות כן, למעט במקרים בהם מאפשר חוק יחסי ממון לעשות זאת.

על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף?

הכלל היסודי הוא שהלכת השיתוף, ככלל, חלה על כל הנכסים, הזכויות והכספים, שהצטברו במהלך החיים המשותפים של בני הזוג.

דירת המגורים

הנכס המובהק עליו חלה הלכת השיתוף הינה דירת המגורים.  ככל שמדובר בדירת מגורים, קובעת ההלכה הפסוקה כי מבחינת נטל ההוכחה, יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מבני הזוג (ראה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי).

חשבונות בנק

חשבונות בנק המוחזקים על ידי בן זוג בנפרד מבן זוגו עשויים להיחשב, חרף ההפרדה, רכוש משותף שתחול עליו הלכת השיתוף, אם שימשו את בני הזוג, הלכה למעשה, כ"קופה רעיונית משותפת". (רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758, 765).

זכויות סוציאליות

הלכת השיתוף אינה חלה רק על נכסים ממשיים, אלא גם על כספים ונכסים שהצטברו במהלך החיים המשותפים, אלא גם על זכויות סוציאליות, הנובעות מעבודת בן זוג במהלך חיי הנישואין ושהצטברו בתקופה זו. הזכויות הסוציאליות כוללות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות, ימי מחלה שנותרו, ימי חופשה, פיצויי פיטורין לעיתים בונוסים וכל זכות אחרת אשר הינה תוצר של העבודה. בפסק הדין שניתן בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602, קבע בית המשפט העליון כי  החלת הלכת השיתוף על זכויות סוציאליות שגמלו וגם כאלה שטרם גמלו, תשיג את  המדיניות הרצויה, להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג (ראה גם רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758).

נכס שרשום על שם בן זוג אחד

חשוב לזכור, שנכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג, מצב שכיח שנפגשים עימו לא אחת, אינם מעניקים לבן הזוג הרשום, יתרון כלשהו רק בשל רישום זה. אין ברישום זה, משום קביעה כי נכס זה שייך אך ורק לאותו בן זוג.

לעניין תחולת הלכת השיתוף יש לבחון את מועד רכישתו של הנכס, המקורות לרכישתו, אופי יחסי בני הזוג בעת הרכישה, סיבת רישומו על שם אחד מבני הזוג וכיוצא באלה עניינים. כך, למשל, עובדת רישומה של דירה על שם אחד מבני הזוג אינה ראייה חותכת להעדר שיתוף לגבי נכס זה ויש לבחון לגופן את הנסיבות הרלבנטיות הכוללות הקשורות ברישום זה והשלכתן על יישומה של חזקת השיתוף. בעניין רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758, שם נקבע בעמ' 765, כי: "רישום הדירה על שם בן זוג אחד אינו נטול ערך ראייתי כלשהו, אך אין בו, כשלעצמו, כדי לסתור את חזקת השיתוף בדירה, ובמיוחד כאשר המדובר, כמו במקרה דנן, בחיים משותפים במשך שנים רבות, תוך נשיאה מתמשכת במאמץ משפחתי משותף". הדברים הללו ישימים הן לגבי נכסים אישיים והן לגבי נכסים עסקיים. (ע"א ‎370/87 עזבון מדג'ר נ' עזבון מדג'ר, פד"י מד(‎1) 99, 101).

בכל מקרה, עובדה זו צריכה להיבדק נסיבתית ביחס לכל מקרה ומקרה.

נכס חיצוני –נכס שנרכש לפני הנישואין ע"י אחד מבני הזוג

אחת השאלות שנשאלות לא אחת, מתייחסת לרכוש שנרכש טרם הנישואין על ידי מי מבני הזוג, מה שקרוי "נכס חיצוני". והשאלה הנשאלת היא האם גם רכוש כזה עשוי להיות מחולק בין בני זוג מכח הלכת השיתוף. התשובה לשאלה זו הינה מורכבת. ברמה העקרונית, התשובה היא חיובית, כלומר, עצם העובדה שנכס נרכש לפני הנישואין על ידי אחד מבני הזוג, אינה מהווה עובדה שמעניקה הגנה מוחלטת מפני מתן פסק דין המכיר בשיתוף גם ביחס לנכס זה (ע"א ‎52/80 שחר נ' פרידמן, פד"י לח(‎1) 443, 229; ע"א ‎880/95 דרהם נ' דרהם, פד"י נ(‎4) 865, 877).

עם זאת, לצורך החלת הלכת השיתוף גם ביחס לנכס מסוג זה, יש צורך להוכיח אלמנטים נוספים, כאשר הדבר משתנה מעניין לעניין בהתאם לנסיבותיו.

נכסים עסקיים

הפסיקה הכירה בהחלת הלכת השיתוף גם על נכסים עסקיים. ביחס לנכסים מסוג זה, פעמים רבות, נכסים מעין אלה רשומים על שם אחד מבני הזוג, אולם אין ברישום זה, כפי שצוין לעיל, כדי להוות גורם המונע את החלתה של הלכת השיתוף, כמו גם שאין בעובדה שאחד מבני הזוג אינו חלק מפיתוח העסק או אינו עובד במסגרתו.

נכסי ירושה

מה לגבי נכסים או כספים שהועברו למי מבני הזוג בירושה? כעיקרון, נכסים אלה הינם נכסים נפרדים, אשר לא חלה עליהם הלכת השיתוף. עם זאת, גם אם בעבר לא הוחלה  הלכת השיתוף על נכסים שנפלו בירושה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין, הרי כיום עשויה הלכה להקיף גם נכסים כאלה (ע"א ‎1915/91 יעקובי נ' קנובלר, פד"י מט(‎3) 529, 578-9).

לסיכום, ניתן לומר, כי המגמה המסתמנת במשפט הינה של חיזוק הלכת השיתוף בין בני זוג על רקע עקרון השוויון שנילווה לו מימד חוקתי.

להמשיך לקרא

הכתובה – מהי כתובה ? ומתי זכאית האישה לדמי הכתובה ?

כתובה

כתובה

מהי כתובה ?

הכתובה הינה מסמך בעל תוקף משפטי, עליו חותם הבעל בנוכחות שני עדים שאף הם חותמים עליה, והוא מוסר אותה לאישה. בכתובה מקבל הבעל על עצמו, בין היתר, התחייבות לתשלום סכומים לאשתו, אשר נקבעים בגוף הכתובה. על פי ההלכה היהודית, האישה זכאית לסכומים הנקובים בכתובה כאשר הנישואים באים לקיצם עקב גירושין של בני הזוג או עקב פטירת הבעל, למעט מקרים מסוימים שעל פי ההלכה היהודית אין האישה זכאית לכתובה.

נוסח הכתובה הוא קבוע והפרטים המוספים לכל כתובה מתייחסים לתאריך, שמות בני הזוג הנישאים, מקום עריכת החתונה וכמובן את שווי ההתחייבות של הבעל כלפי האשה. בסופה של הכתובה חותמים העדים וגם הבעל.

הכתובה כוללת שלושה חלקים:

החלק הראשון כולל את התחייבויות הבעל כלפי האשה. ההתחייבויות כוללות את התחייבות הבעל לזון את אשתו בכל תקופת הנישואין שלהם והתחייבויות נוספות המתייחסות למועד פירוק הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של הבעל. בגדר התחייבויות אלו באים תשלום הכתובה, תוספת הכתובה וכן התחייבויות ביחס לנדוניה ותוספת נדוניה (הנדוניה הם הנכסים שהאישה מביאה אותם לנשואין ואלה נרשמים בכתובה. הבעל מקבל על עצמו להחזירם לאשה עם מועד סיום הנישואין).

החלק השני של הכתובה כולל את הערבויות לביצוע הכתובה.

החלק השלישי כולל את חתימות הערבים והבעל.

בניגוד לגישה הרווחת בקרב חלקים לא מבוטלים בציבור, הכתובה אינה מסמך טכסי בלבד, אלא יש לה תוקף משפטי מחייב. הכתובה הינה התחייבות שנותן הבעל לאשה, לכל דבר וענין. עם זאת, בפועל, רק כתובות מעטות מגיעות לידי התדיינות משפטית, כך במקרי גירושין – עקב הגעה להסדר כולל ושיקולים נוספים שבמסגרתם מצוין בהסכם הגירושין שהאשה מוותרת על כתובתה ועל תוספת הכתובה; וכך במקרים של פטירת הבעל – נוכח הוראות דוגמת הוראת סעיף 11(ג) לחוק הירושה תשכ"ה-1965, שלפיו "המגיע לבן-זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעיזבון".

מטרות הכתובה

הכתובה היא מוסד הלכתי, להבטחת עתידה של האשה במקרה של אלמנות או גירושין. נזכיר שהכתובה נקבעה במציאות ההיסטורית, בה לא היו מוסדות שיבטיחו פרנסה לעת חולי או זיקנה. הכתובה נועדה, למעשה, לשרת שתי מטרות:

א. להבטיח את קשר הנישואין "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות לט ב' , יא א). כלומר, לגרום לכך שהבעל ישקול היטב צעדיו לפני שיגרש את אשתו, שכן בגירושין ייאלץ הוא לשלם את סכום הכתובה.

ב. לדאוג לביטחונה הכלכלי של האישה לאחר פטירת בעלה. לפיכך, גם אלמנה זכאית לדמי כתובה (תוספות, כתובות לט ע"ב ד"ה "טעמא מאי"). המחוקק הישראלי מצא לנכון ליתן תוקף לזכותה זו של האשה גם בחוק הירושה. סעיף 104 לחוק הירושה קובע את סדר העדיפות בחובות העזבון. סעיף 104((א)(3) לחוק הירושה קובע, כי:

 "104: (א). הסכומים הבאים (בחוק זה – חובות העזבון) יסולקו לפי סדר עדיפות זה: ……. (3).החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו (בחוק זה – חובות המוריש) לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר".

הכתובה הינה מסמך בעל תוקף משפטי מחייב

כפי שצוין למעלה, בניגוד לדעה הרווחת בציבור, הכתובה הינה מסמך בעל תוקף משפטי מחייב ולעתים הינה בעלת ערך כלכלי רב. במקרים לא מעטים חויבו בעלים לשלם לגרושותיהם את סכום הכתובה בו התחייבו במעמד הנישואין, בעוד הם האמינו, כי לכתובה משמעות טכסית בלבד ואין לה כל תוקף משפטי מחייב במקרה של פירוד. פעמים רבות, מנהלים בני הזוג הליך גירושין אשר במרכזו עומדת השאלה בדבר זכותה של האשה לגבות את כתובתה מהבעל. פסקי דין רבניים, לא מעטים, דנים בשאלה זו ופעמים רבות מותנה הגט בתשלום הכתובה לאשה.

 תביעת דמי הכתובה מן העיזבון

ערכה הכלכלי של הכתובה בא לידי ביטוי משמעותי לא רק בגירושין, אלא גם לאחר פטירת הבעל, שכן, באופן עקרוני, האישה – האלמנה – זכאית לתבוע מן העיזבון את דמי הכתובה. הדינים החלים בסוגיית זו הינם מורכבים, ולכן הדיון במסגרת מאמר זה יעשה בקליפת האגוז בלבד.

כלל יסוד הוא, כי הבעל אינו יכול, באמצעות צוואה, בהתנהגות או בכל מסמך אחר לנשל את האישה מזכותה לתשלום על פי הכתובה לאחר פטירתו, שכן סכום הכתובה הוא בבחינת חוב הרובץ על הבעל, ואחרי מותו – על העיזבון. מאידך גיסא, האישה כן יכולה לוותר על זכותה לכתובה, אבל ויתור כזה חייב להיות ברור ומפורש, על מנת שיקבל תוקף משפטי מחייב.

בחירה בין קבלת הכתובה לבין חלקה של האלמנה בעיזבון

הפסיקה קובעת, כי כאשר סכום הכתובה גבוה מן המגיע לאלמנה מכוח הירושה עפ"י דין – זכאית האלמנה לגבות את דמי הכתובה במקום את חלקה בעיזבון, לפי בחירתה, אך היא אינה יכולה לקבל את שניהם גם יחד.

לעומת זאת, בירושה על פי צוואה, בניגוד לירושה על פי דין, יכולה האלמנה לקבל הן את דמי הכתובה והן את חלקה בעיזבון, אם כך צווה המצווה בצוואתו, באופן מפורש.

עם זאת, סעיף 11 לחוק הירושה מדגיש, כי ההוראה דלעיל אינה חלה על מה שמגיע לבן זוג מכוח הסכם ממון או חוק יחסי ממון. כלומר, על פי חוק יחסי ממון, זכאית האשה, במועד פקיעת הנישואין או במועד פטירה של בעלה, למחצית שווי כלל הנכסים שעל פי הדין אמורים להיות מאוזנים בין בני הזוג במועד זה (כלומר, מחצית מהרכוש שנקבע שהוא משותף) ובנוסף תהא זכאית היא לכתובתה. הוראה זו, למעשה, סותרת את הוראותיו של המשפט העברי, שמכוחו שואבת הכתובה את תוקפה. על פי המשפט העברי, כעיקרון, האשה אינה זכאית לתבוע במועד גירושין ממון נוסף מעבר לכתובה, מאחר והשיתוף בנכסים אינו מוכר במשפט העברי, אלא הינו פיתוח של המשפט האזרחי בלבד. עם זאת, למרות קביעה זו של החוק, בתי הדין הרבניים אינם נוטים לפסוק לאשה את כתובתה, כאשר היא תובעת ומקבלת מהבעל חלק מהרכוש אשר הצטבר במהלך החיים המשותפים. הסיכוי לגבות את שני המרכיבים הנ"ל של הרכוש, הינו קלוש.

לכן, במקרים שבהם מנשל הבעל לחלוטין את אשתו בצוואתו, את האשה מלרשת אותו, זכאית האישה ורצוי שכך תעשה, לתבוע את כתובתה מעזבון בעלה.

הסמכות לדון בתביעה לקבלת דמי כתובה מן העיזבון

חוק שיפוט בענייני נישואין וגירושין אינו מקנה לאלמנה זכות תביעה מן העיזבון בבית הדין הרבני. במקרה כאמור, חייבת האלמנה להגיש תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן כל הצדדים הסכימו בכתב להעניק סמכות לבית הדין הרבני.

שערוך הכתובה

אחת השאלות המרכזיות העולה בתביעות לגבית כתובה, הינה שאלת שיערוך הכתובה, אולם לנושא זה ייועד מאמר נפרד.

להמשיך לקרא

נישואין ופירוד של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים

גירושין אזרחיים

נישואין ופירוד של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים

כיצד נישאים בני זוג יהודים בישראל

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 קובע בסעיפים 1-2 את ההוראות הבאות:

"1.   ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.

  1. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

הוראות אלו בחוק שיפוט בתי דין רבניים, הן המקור בדין לכך, שנישואין בין יהודים בישראל מחויבים להיות על פי הדין הדתי, על מנת שיוכרו כנישואין. מכאן, אפשר גם להסיק, שבמדינת ישראל אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים[1] ועבור זוגות יהודיים, האפשרות  היחידה להינשא בישראל היא בטקס נישואין דתי.

טקס נישואין בישראל נעשה ע"י הרבנות, אשר מתנהלת לפי הדין העברי. כתוצאה מיישום הדין העברי על הליך הנישואין, ישנם זוגות אשר מנועים מלהינשא על פי דין זה. דוגמה לזוגות כאלה, הינם בני זוג יהודיים, הנחשבים על פי הדין העברי לפסולי חיתון. פסולי החיתון המוכרים לנו  הינם כהן וגרושה, בני זוג אשר הינם בעלי דת שונה (כגון יהודי ונוצרייה וכיוצ"ב).

היוצא אפוא מן האמור, הוא שבני זוג יהודים המעוניינים להינשא בישראל, שלא דרך הרבנות, אין באפשרותם לעשות כך. בפועל, נישואים אזרחיים אינם אפשריים בישראל בין בני זוג יהודים.

רישום בני הזוג שנישאו בנישואין אזרחיים – כנשואים. הכיצד ?

עם זאת, חרף קביעת החוק כי נישואין בין יהודים יעשו על פי דין תורה, בפועל, מדינת ישראל מעניקה הכרה בנישואין אזרחיים הנערכים בחו"ל, בין אם בני הזוג נישאו בחו"ל לפני שעלו לארץ (כגון עולים חדשים) ובין אם הם טסו לחו"ל במיוחד לצורך הסדרת נישואיהם. לפי גישת בתי המשפט בארץ ההכרה בתוקף הנישואין מתקיימת לפי חוק המדינה בה התקיים טקס הנישואין. על מנת שבני זוג אשר נישאו בנישואים אזרחיים ירשמו כנשואים במרשם האוכלוסין בארץ, על הזוג להציג לפקיד המרשם תעודה המעידה על התקיימות הנישואין. לפי הדין, על פקיד המרשם חלה חובה לרשום את הזוג כנשוי זאת משום שאין בסמכותו לפקפק בתוקף הנישואין.

כתוצאה מהכרת המדינה בנישואין הנערכים מחוץ לישראל, זוגות רבים, אשר בוחרים שלא להינשא על פי הדין הדתי מסיבות שונות, בין אם הסיבות נעוצות בסיבות אידאולוגיות ובין מסיבות שהדין הדתי מונע מהם מלהינשא (כגון כהן וגרושה, אשר אינם יכולים להינשא על פי הדין הדתי), עורכים את הנישואין שלהם מחוץ למדינת ישראל ולאחר מכן, דורשים ממשרד הפנים לרשום אותם כנשואים על דרך הצגת תעודת הנישואין שקיבלו במדינה הזרה בה ערכו את הנישואין שלהם. הדרך המוכרת והשכיחה היום, היא לערוך את הנישואין בקפריסין, שם החוק הקפריסאי אין מונע נישואי כהן וגרושה או יהודי ונוצרייה.

ראוי לציין, כי קיימת תופעה נוספת ביחס לזוגות שאינם מעוניינים להינשא על פי הדין הדתי והיא עריכת מעין הסכם נישואין במקביל לעריכת טקס נישואין. חשוב לציין שטקס מסוג זה, אינו הופך את בני הזוג לנשואים ואף אין בעריכת הסכם הנישואין כדי לגרום למדינה להכיר בבני זוג אלה כנשואים.

פירוד של בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים –  שלא על פי הדין הדתי – כיצד ?

בני זוג יהודים שהחליט להינשא שלא על פי הדין הדתי, אינם פטורים מהליך גירושין, כאשר הם מעוניינים להיפרד זו מזה. בני זוג אלה, שנישאו שלא על פי הדין הדתי, למשל, מסיבות הנעוצות באי רצון לעבור את כל הפרוצדורה בבית הדין הרבני ולחלופין מסיבות אידיאולוגיות, עלולים בהחלט למצוא את עצמם בבית הדין הרבני, לצורך ביצוע הגירושין, למרות שלא נישאו לפי הדין הדתי.

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים קובע, כי הערכאה היחידה אשר מוסמכת לדון בענייני גירושין של יהודים בישראל, הם בתי הדין הרבניים. בתי הדין הרבניים מכירים בנישואי זוגות יהודיים שנישאו בנישואין שלא לפי הדין הדתי לפי "הלכת בני נח" שמקורה במשפט העברי. לכן, זוגות אשר נישאו בנישואין מסוג זה וחפצים בגירושין, זקוקים לפסק דין של בית הדין הרבני לצורך ביצוע הגירושין ומתן גט.

חשוב להדגיש, כי בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים במדינה זרה, אינם פטורים מחובות אשר קיימים בין בני זוג שנישאו לפי ההלכה היהודית. כך, למשל, ביחס לתשלום מזונות אישה. ברמה העקרונית, בית המשפט בהחלט עשוי לחייב את בן הזוג במזונות בת זוגתו, בנסיבות מתאימות, כאשר המזונות שיפסקו הינם תוצר הלכה שנפסקה בפסיקת בית המשפט העליון ואינם נובעים מהדין הדתי. בית המשפט מפרש את ברית הנישואין בין בני הזוג כהסכם מכללא לחיי שיתוף ובעקבות ההסכם נוצרת זכות למזונות אזרחיים במקרה של פרידה בין בני הזוג. ראוי לציין שפרק הזמן שבו יחויב בן הזוג בתשלום המזונות איננו מוגדר וכל מקרה יוכרע לפי נסיבותיו השונות.

על אף האמור, יש להניח כי הליך הגירושין של זוג אשר נישא בנישואין אזרחיים יהיה פשוט יותר שכן בית הדין מכיר בכך שהזוגות אינם נשואים כדת משה וישראל ועל כן בנישואין שכאלה בעיית העגינות מתרחשת בהיקף נמוך יחסית, זאת משום שבית הדין נכון להתיר את הנישואין  במקרים אלה באופן מקל יותר.

[1] למעט אנשים המוגדרים כ"חסרי דת".

להמשיך לקרא

מהי תביעה לשלום בית, מדוע וכיצד מגישים אותה ?

Couple suing in court

מהי תביעת שלום בית, מדוע וכיצד מגישים אותה?

תביעה לשלום בית הינה תביעה המוגשת על ידי בן זוג המעוניין לאכוף את החובות המוטלות על בן הזוג השני מכוח היותם בני זוג נשואים, כאשר בן הזוג השני אינו מעוניין בכך.

תביעה לשלום בית מוגשת לבתי הדין הרבניים בלבד. תביעות אלה נכללות במסגרת "ענייני נישואין" אשר הינם בסמכותו היחודית של בית הדין הרבני. המשמעות המעשית של הסמכות היחודית היא, שבית המשפט לענייני משפחה נעדר כל סמכות לדון בתביעות מסוג זה.

תביעה לשלום בית מוגשת, לכאורה, כדי להשכין שלום בין בני הזוג ולמנוע קריסה מוחלטת של קשר הנישואין. כפועל יוצא מקיומה של אפשרות להגיש תביעה מסוג זה, בני זוג רבים מגישים אותה כדי לשמר את חיי הנישואין שלהם, שהתערערו ולהחזירם אל מסלול תקין. יחד עם זאת, בני זוג אחרים משתמשים באפשרות זו של הגשת תביעות לשלום בית, גם אם אינם באמת מעונינים בשלום בית עם בני זוגם. הסיבה העומדת מאחורי פעולה זו הינה טקטיקת בעיקרה, בני זוג אלה מניחים שבאמצעות התביעה יוכלו להפעיל לחצים על בני זוגם שייכנעו, בסופו של דבר, לתכתיבים השונים שלהם זאת, למשל, באמצעות השגת סעדים זמניים נגדם, כפי שנפרט מיד.

לעיתים מוגשת התביעה לשלום בית כחלופה ראשונה לפני התביעה לגירושין. תביעה מסוג זה מכונה כ"תביעה לשלום בית ולחלופין לגירושין" וכך היא מוגשת. המטרה בהגשת תביעה בצורה זו הינה לתת סיכוי לשלום בית, אולם במקביל לדאוג לכך, שהסמכות לדון בכל הענינים הכרוכים בגירושין כגון ענייני רכוש או מזונות אשה, ישארו בגדר סמכותו של בית הדין הרבני.

צווי עיכוב יציאה מהארץ וצווי עיקול במסגרת תביעה לשלום בית

מהם אותם  סעדים זמניים?

במסגרת תביעה לשלום בית, יכול מגיש התביעה לעתור לקבלת סעד זמני של עיכוב יציאה מהארץ, וזאת כאשר בית הדין הרבני סובר שהוצאת הצו נדרשת לשם הבטחת נוכחותו של בן הזוג בארץ לצורך בירור התביעה. חשוב לזכור, שלצורך הוצאת הצו יש להוכיח, כי קיים חשש כן ורציני ליציאת בן הזוג מהארץ וכן יש להוכיח, שאין דרך פחות קיצונית כדי להבטיח את קיומו של ההליך השיפוטי, מבלי לפגוע בחופש התנועה של בן הזוג הנתבע.

סוג אחר של סעד זמני, היא הוצאת צו עיקול זמני ביחס לרכושו של בן הזוג הנתבע. המטרה בהוצאת צו עיקול זמני במסגרת תביעה לשלום בית, הינה להקפיא את המצב הרכושי של בני הזוג, במקרים המתאימים בהם יש סיכוי לשלום בית בין בני הזוג או שצו העיקול עשוי לקדם שלום בית. היוצא אם כן, כי כאשר בית הדין הרבני מתרשם, כי אין סיכוי לשלום בית בין בני הזוג, הרי שממילא אין מקום להוצאת צו עיקול זמני על רכושו של בן הזוג הנתבע.

בכל מקרה חשוב מאד להדגיש, שצווים אלה אינם ניתנים כדבר שבשגרה במסגרת תביעה לשלום בית, בהבדל מתביעה רכושית המוגשת על ידי מי מבני הזוג, שאז צווים אלה נדרשים ומתקבלים באופן די שיגרתי. סעדים אלה, הנחשבים לסעדים דראסטיים, לא ינתנו בתביעה לשלום בית, אלא אם כן הם משרתים, באמת ובתמים, את התביעה להשכנת שלום בית בין בני הזוג.

מה דינה של הפרת החלטה בית הדין על שלום בית ?

החלטה של בית הדין הרבני המחייבת את בני הזוג להגיע לשלום בית אינה בת אכיפה. יחד עם זאת, להחלטה בתביעה מעין זו, עשויות להיות השלכות עקיפות ובמה דברים אמורים. כאשר אחד מבני הזוג מפר את ההחלטה, יכול בן הזוג המקיים להגיש בקשה להכריז על בן הזוג המפר כ"מורד". במצבים בהם האישה מוכרזת "מורדת" כי אז היא עלולה לאבד את מזונותיה ואף את כתובתה וכן יכול הבעל, במקרים מתאימים, לקבל פסק דין המחייב את בני הזוג להתגרש. לעומת זאת, ישנם מצבים בהם הבעל עלול להיות מוכרז כ"מורד". במצבים כאלה  רשאית האישה לעתור לבית הדין הרבני על מנת שיצווה ליתן לה גט פיטורין ובנוסף לחייב את הבעל לשלם לה את כתובתה. במצבים מסוימים בהם הבעל מסרב ליתן לאשה גט, תהיה זכאית זו אף לעתור לבית הדין הרבני בתביעה לחייב את הבעל לשלם לה את כתובתה אף בטרם הסתיים הליך הגירושין.

להמשיך לקרא

חלוקת רכוש בגירושין חלק א: מהם הכללים הבסיסיים שצריך לדעת ?

חלוקת רכוש בגירושין

מהם הכללים הבסיסיים שצריך לדעת על חלוקת רכוש בגירושין ? (חלק א')

חלוקת הרכוש בגירושין בין בני זוג היא אחד הנושאים הקריטיים ביותר בהליך הפירוד ופעמים לא מועטות, הוא מהווה את הנושא אשר עומד כחיץ בין בני הזוג ובין שלב הגירושין. תוצאותיה של חלוקת רכוש בגירושין, מטבעה, תשפיע כלכלית, באופן מהותי, על בני הזוג הפרודים מאותה נקודה ואילך. לכן ניהול ומיצוי נכון של שלב זה הוא עניין חשוב ביותר.

הפרדה בין הדינים החלים על חלוקת רכוש בגירושין לפי למועד הנישואין

בפסקאות שלהלן, נבהיר את הכללים הבסיסיים שחלים על חלוקת רכוש בין בני זוג. לצורך כך יש לעשות את ההבחנה המתחייבת בחוק בין בני זוג אשר נישאו לפני תאריך 1.1.1974, אשר לגביהם חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), לבין בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך זה, אשר לגביהם חלים ההסדרים אשר נקבעו על פי הלכת השיתוף. הסיבה לחלוקה זו, היא שביחס לקבוצות הנזכרות חלים דינים שונים בעיקרם כנרמז. במאמר זה יידון מצבם המשפטי של בני זוג שנשאו לאחר תאריך 1.1.1974.

חלוקת רכוש בגירושין של בני זוג שנישאו לאחר תאריך 1.1.1974

חלוקת הרכוש של בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך 1.1.1974 נעשית לפי הוראותיו של חוק יחסי ממון. החוק קובע מספר קביעות חשובות ביחס לחלוקת הרכוש בין בני הזוג:

ראשית – "חלוקת הרכוש" אינה מתבצעת בחלוקת הרכוש בפועל, אלא ה"חלוקה" מתבטאת בכך שלכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לקבל מחצית משווים של כלל נכסי הזוג. במילים אחרות, הזכות של בני הזוג היא לקבל מחצית משווי ולא מחצית מנכס.

שנית – לצורך חישוב הזכות, נלקחים בחשבון "כלל נכסי בני הזוג" למעט הנכסים שקובע החוק שאין לקחתם בחשבון לצורך ביצוע החישוב. נכסים אלה, כך מפרט החוק, הינם ארבעה במספר:

(1). נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין או שקיבלו אותם במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

(2). גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי וכן גימלה או פיצוי המגיעה לאחד מבני הזוג על פי חיקוק בשל נזק  גוף או מוות.

(3). נכסים שבני הזוג הסכימו ביניהם בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.

שלישית – ההליך של "חלוק הרכוש" מכונה בחוק "איזון משאבים".

רביעית – המועד בו ניתן לבצע את הליך איזון המשאבים, כעיקרון, הינו במועד פקיעת הנישואין או במועד פטירתו של אחד מבני הזוג. עם זאת, החוק מאפשר לבצע איזון משאבים, גם טרם תום הנישואין, וזאת על פי תיקון לחוק משנת 2008. על פי התיקון לחוק, ניתן לבצע איזון משאבים אם חלפה שנה מהמועדים הבאים: תחילת הליך התרת הנישואין, הגשת תביעה לחלוקת הרכוש או הדירה, קיים קרע בין בני הזוג  (בני הזוג גרים בנפרד) או אפילו אם הם גרים תחת אותה קורת גג, אך הם נעדרים חיי זוגיות למשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך שנה.

ראוי וחשוב לזכור, כי ניתן להתנות על מועד איזון המשאבים באמצעות הסכם ממון.

מהו איזון משאבים ?  

איזון משאבים פירושו חלוקת שווי הרכוש, שהצטבר במהלך חיי הנישואין של בני הזוג. על פי עיקרון זה, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שפרטנו לעיל.

חשוב לציין, שחלוקת רכוש בגירושין בהתאם לעיקרון איזון המשאבים, נעשית על ידי הערכת הנכסים של כל אחד מבני הזוג באופן נפרד. בן הזוג ששומת נכסיו הינה גבוהה משומת בן זוגו, משלם לבן זוגו מחצית מההפרש בין שתי השומות.

כפי שצוין למעלה, החוק מכיר בבעלותו הבלעדית של כל אחד מבני הזוג כלפי רכוש אשר היה ברשותו ערב הנישואין או רכוש שנתקבל בירושה או מתנה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין. כלומר נקודת המוצא המשפטית היא שרכוש זה לא יאוזן. עם זאת, גם נכסים אלה, במקרים מסוימים עשויים להיכלל בתוך כלל נכסי בני הזוג לצורך איזון המשאבים. מקרים אלה אינם שכיחים אולם אפשריים בהחלט. בתי המשפט מכירים בעריכת איזון לעניין מתנות ורכוש אשר הושגו טרום הנישואין, במקרים בהם ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית על נכס כלשהו של מי מבני הזוג. לכן, ייתכנו מקרים בהם מתנות או ירושות יהיו בני איזון ויחולקו שווה בשווה על אף האמור בחוק יחסי ממון.

האם גם חובות בני הזוג ניתנים לחלוקה בגירושין ?

חשוב לדעת, כי גם חובות בני הזוג הינם בני איזון ויש לחלקם שווה בשווה ביניהם, זאת להוציא חובות שהם בעלי אופי אישי מובהק ואשר מעצם טיבם אין זה מן הצדק לשתף את בן הזוג השני בחיוב תשלומם.

להמשיך לקרא

מהו הסכם לחיים משותפים והאם ניתן לאשרו בבית המשפט ?

prenuptial agreement sign

מהו הסכם לחיים משותפים ומהו תוכנו?

הסכם לחיים משותפים, הוא מינוח מקובל ושכיח להסכם שנחתם בין בני זוג ידועים בציבור. מטרתו של הסכם זה דומה מאד למטרתו של הסכם ממון שנערך ונחתם בין בני זןג אשר עומדים להנשא או לבני זוג הנשואים, זה כבר. במילים אחרות, הסכם זה נועד להסדיר את אופי מערכת היחסים האישית והרכושית בין בני הזוג, את מערכת הזכויות והחובות של השניים הנובעת ממערכת היחסים שלהם וכן קובע נוהל פרידה ביניהם ותוצאותיה של פרידה כאמור.

עם זאת חשוב לציין, שאין פורמט קבוע להסכם לחיים משותפים ובדרך כלל, מעבר להצהרת כוונות כללית בדבר רצון הצדדים לחיות חיי אחווה ורעות יחדיו, ההסכם לחיים משותפים מעוצב באופן ספציפי עבור בני הזוג, אשר ממלאים אותו תוכן בהתאם לרצונם האישי והנסיבות הספציפיות של השניים.

האם ניתן לבטל הסכם לחיים משותפים?

הסכם לחיים משותפים הוא בעל אופי חוזי וכבמרבית ההתחייבויות החוזיות, בית המשפט מחויב ליתן תוקף להתחייבויות חוזיות רצוניות וברורות. אף על פי כן, כלל זה, של מוחלטות ההסדר החוזי, על פי הדין הישראלי, אינו חל במלואו על הסכם לחיים משותפים בין ידועים בציבור. כך, למשל, כאשר הסכם לחיים משותפים, בין ידועים בציבור, נחתם בחוסר הגינות, עשוי בית המשפט לראות את ההסכם כבטל ולקבוע את זכויות הצדדים, אפילו בניגוד גמור להסכמות מפורשות בהסכם לחיים משותפים.

סוגייה כזו נדונה בתמ"ש (ת"א) 51940/98 פלונית נ' פלוני על ידי השופט י' שוחט. באותו מקרה, ניהלה התובעת (בת 71) במשך 20 שנים, חיים משותפים ביחד עם בן זוגה, איש עסקים אמיד, שלא נישא לה מעולם. כעבור 12 שנים של חיים משותפים חתמו התובעת והנתבע על "הסכם לחיים משותפים", שבמסגרתו הצהירה בת הזוג, כי אין ולא תהיינה לה זכויות של "ידועה בציבור" כי חייה במחיצתו של בן הזוג יהיו במעמד של חברה בלבד בלא שתחול על הנתבע חובה לזונה, לפרנסה או לפצותה בעתיד. על פי ההסכם נקבע, כי רכוש מועט בלבד יישאר בידיה של בת הזוג במקרה של פרידה.

בית המשפט השתכנע, כי במשך 20 שנות חייהם המשותפים של בני הזוג, הייתה בת הזוג תלויה כלכלית בבן הזוג, כמעט לחלוטין, וכן התגרשה היא מבעלה תוך כדי ויתור על מחצית הרכוש שהגיע לה ועל המשמורת על בנותיה, כאשר הקשר עם בן הזוג היה זרז לגירושים אלה מבעלה. בעקבות הפרידה מבן הזוג, אושפזה בת הזוג בבית חולים לחולי נפש ובית המשפט מינה לה, במשך תקופה מסוימת, אפוטרופסים.

בית המשפט קבע, כי העובדה שההסכם שנחתם אחרי 12 שנות חיים ביחד, מתעלם ממצב עובדתי נתון שהקנה לבת הזוג זכויות; העובדה שפערי הכוחות הברורים בין בת הזוג לבן הזוג הביאו להסכם חד צדדי ולא מאוזן, תוך כדי ניצול מחפיר של תלות מוחלטת של בת הזוג בבן הזוג אשר נוצרה במהלך תקופה ארוכה של 12 שנים, וכן העובדה שבני הזוג המשיכו, על אף הוראות ההסכם, לנהוג כמנהג "ידועים בציבור" מביאות יחדיו לבטלותו של ההסכם.

לאחר שבית המשפט ביטל את ההסכם לחיים משותפים, פסק הוא לבת הזוג מזונות ואף החיל על בני הזוג את הלכת השיתוף בנוגע לדירה שהייתה רשומה על שם בן הזוג בלבד, והקנה לבת הזוג את מחצית הזכויות בדירה ומחצית והמיטלטלין הנמצאים בה.

האם ניתן לאשר הסכם לחיים משותפים בבית משפט לענייני משפחה?

בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, על מנת שהסכם ממון יהיה בר תוקף עליו להיות מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או על ידי בית הדין הרבני. במקרים בהם הסכם הממון נערך לפני מועד הנישואין, גם נוטריון רשאי לאשר את ההסכם. בניגוד להסכם ממון, אשר החוק קובע, כאמור, כי תנאי לתוקפו הוא אישורו, אין כל הוראה מקבילה ביחס להסכם לחיים משותפים ודי בחתימת הצדדים על ההסכם כדי ליתן לו תוקף חוזי ומחייב בין הצדדים.

עם זאת, בפועל, נוצרה פרקטיקה, בה רבים מהזוגות העורכים הסכם מסוג זה, מבקשים שבית המשפט יתן לו גם תוקף פורמלי, המזכיר אישור הניתן על ידו להסכמי ממון. באופן זה, מבקשים בני הזוג להקשות על ביטולו או ביטולו החלקי של ההסכם לחיים משותפים במקרה של פירוד. בעבר התעוררה מחלוקת האם ניתן לאשר הסכם מסוג זה בבית המשפט לענייני משפחה. שאלה זו באה על פתרונה בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ברע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, שם קבעה השופטת דורנר, כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי ליתן תוקף של פסק דין להסכם לחיים משותפים, וזאת מכח סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995, המעניק סמכות לבית משפט זה, לתת פסק דין להסכם ביחס לכל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לפי חוק בית המשפט לעניני משפחה. לצורך זה קובע סעיף 3(ג), כי כדי שבית המשפט יתן פסק דין להסכם המוגש בפניו, לא קיימת חובה שתהיה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה ביחס לאותו הסכם. במילים פשוטות, כאשר בני זוג חותמים על הסכם לחיים משותפים ומעונינים שבית המשפט יתן לו תוקף של פסק דין, כל מה שעליהם לעשות הוא להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור מושבם, אליה יצורף ההסכם החתום ובבקשה יציינו כי ברצונם שבית המשפט יתן תוקף של פסק דין ביחס לאותו הסכם.

להמשיך לקרא

מהם מזונות אישה? ומתי הם ניתנים ?

Alimony

מהם מזונות אישה? מתי הם ניתנים ?

הדין בישראל קובע חובה על הבעל לזון את אשתו. ייעודם של מזונות אישה נובע מהרצון לשמר את רמת החיים אליה הורגלה האישה במשק הבית המשותף של בני הזוג או לשמר את רמת החיים אליה הורגלה  בבית הוריה, הכלל המנחה מקורו בדין העברי והוא קובע, כי אישה "עולה עימו ואינה יורדת עמו" – רמת החיים של האישה יכולה רק לעלות ולא לרדת לצורכי דמי מזונות אישה.

פירוש מושג דמי המזונות אינו נעשה במובנו הצר, קרי דאגה לאוכל וקורת גג בלבד. תחת מושג המזונות נכללים גם צרכי מותרות כגון: חופשות, מלבוש רכב וכו',  כלל המוצרים אליהם התרגלה האישה בתקופת הנישואין.

הבעל מחויב לפרנס ולזון את אשתו ואילו האישה אינה מחויבת לכך. בהלכה היהודית קיים הכלל "מזונותיה תחת מעשה ידיה": משמעות הדבר כי מזונות האישה מנוכים מהכנסותיה. ולכן, ייתכן כי אישה עובדת תימצא שאינה זכאית לדמי מזונות אישה. אולם אין לראות בכך כלל מחייב שכן ייתכנו מקרים בהם יפסוק בית המשפט שיש לחייב את הבעל במזונות וזאת משום ששכר העבודה אשר מרוויחה אינו מספק את צורכי רמת החיים אליה הורגלה.

ראוי לציין כי ייתכנו מקרים נדירים לעניין תשלום דמי מזונות בהם יפסוק בית המשפט שהאישה כלל אינה זכאית לדמי מזונות מפאת התנהגותה הלא מוסרית, למשל בגידה. בהינתן והאישה מקיימת יחסי אישות עם גבר אחר וישנן הוכחות המעידות על כך ניתן להתיר את זכאות האישה לדמי המזונות.

אופן חישוב המזונות מתבצע לפי פוטנציאל השתכרותו של הבעל ולאו דווקא לפי שכרו המדויק בעת הליך הגירושין.

על פי הפסיקה הישראלית (היונקת מהמשפט העברי) אישה זכאית לתשלום מזונות כל עוד בני הזוג נשואים ולכן תקופת תשלום תמה בעת מתן הגט או בעת החלטת בית הדין הרבני על חיוב בגט. אולם, בתקופה האחרונה נפסק בבית המשפט העליון, כי ניתן לייבא מושגים מהמשפט האזרחי כאשר דנים במזונות אישה. לאמור, יש לעשות שימוש במושגים כ"תום לב" ו"הגינות" כאשר דנים בפרק הזמן בו נדרש הבעל בתשלום מזונות אישה. בהתאם לכך, יתכן שבמקרים מתאימים אישה שהתגרשה לאחר שנים שבהן לא התפרנסה למחייתה תהיה זכאית למזונות "אזרחיים" שתכליתם היא שיקומית.

לאור פסיקה זו, כיום לא ניתן לאמוד במדויק את פרק הזמן בו יידרש הבעל בתשלום במזונות אישה ואף ייתכן שבית המשפט יפסוק בתשלום לתקופה ארוכת טווח. עם זאת, על פי פסק הדין ייתכנו מקרים הפוכים לגמרי.

האם עשויה האישה להיות חייבת במזונות לבן זוגה הגרוש?

כלומר, יתכנו מקרים שבהם נותר הבעל לאחר הנישואין ללא יכולת השתכרות או עם יכולת מוגבלת לעומת האישה, זאת לאור "חלוקת התפקידים" בין בני הזוג בתקופת הנישואין. הואיל ומקורם של מזונות "משקמים" הוא במשפט האזרחי, ייתכן שהאישה תחויב האישה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתשלום מזונות אלה.

להמשיך לקרא
שעות פתיחה
ראשון 0900:17:00
שני 0900-17:00
שלישי 0900-17:00
רביעי 0900-17:00
חמישי 0900-17:00
שישי
שבת
חדשות הפסיקה
  • 9 ביוני 2016 16:47 השופטת ורד שביט-פינקלשטיין: על האם שעברה להתגורר בצפון עם בנה הקטין לשוב למרכז הארץ, ולהתגורר במרחק שלא יעלה על 30 ק"מ ממגורי האב
  • 9 ביוני 2016 0:54 רשמת ההוצל"פ: עיקול כספים בגין מזונות עתידיים צריך להיות סביר ומידתי. צו העיקול שהוטל על כספי הבעל בוטל חלקית
  • 22 במאי 2016 10:04 קתולי שהתגייר בגיור רפורמי: יחויב במזונות לפי הדין האישי – כיהודי או לפי הדין האזרחי ?
  • 15 במאי 2016 22:10 בית המשפט המחוזי בלוד: בצוואות הדדיות ללא הסדר של "יורש במקום יורש" או "יורש אחר יורש" אין תחולה לסעיף 49 לחוק הירושה
  • 15 במאי 2016 22:02 בית המשפט לענייני משפחה: העברת נכס שנעשתה בניגוד להוראות צוואה הדדית – בטלה
  • 15 במאי 2016 21:56 בג"צ קבע: הסב ישלם את מזונות נכדיו
  • 31 בינואר 2016 3:04 הורי נפטר שהותיר אחריו אלמנה, הורשו להפרות אישה זרה בזרעו
  • 28 בינואר 2016 21:30 ביהמ"ש לענייני משפחה ביטל התחייבות של אם להעביר לבנה את זכויותיה במשק חקלאי, בעילה של עושק
  • 28 בינואר 2016 20:45 ביהמ"ש: מערכת יחסים המתאפיינת בתמיכה כלכלית חד צדדית של אישה בגבר, אינה מספקת כדי להוכיח שיתוף בדירת האישה
  • 1 בינואר 2016 3:18 סעיף "אריכות חיים" בחשבון בנק משותף אינו תחליף לעריכת צוואה

MIKOTECH UNIQUE LAW SITES BUILDERS

© זכויות היוצרים שמורות

 
גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס