חדשות מן הפסיקה: הסב ישלם את מזונות נכדיו

בנו של העותר נמלט מהארץ לאומן שבאוקראינה והוכרז על ידי בית הדין הרבני כסרבן גט שאינו משלם מזונות. העותר חויב על ידי בית הדין האזורי בירושלים ללשם את מזונות שלושת ילדיו, בסך של 2,000 ₪. בפני בג"צ הונחה עתירתו של העותר, ובה הוא טען, בין היתר, כי החיוב במזונות הנכסים הושת עליו כדי להפעיל לחץ על בנו להתיר את אשתו מעגינותה.

שופטי בג"צ דחו את העתירה. נקבע, כי חיובו של הסב במזונות נכדיו נועד כדי לסייע כלכלית לנכדים ולא כדי להפעיל לחץ על בנו או כסנקציה על העותר – אביו של סרבן הגט. ככל שתוצאה נגררת של חיוב העותר במזונות היא הפעלת לחץ על בנו סרבן הגט, הרי שאין בתוצאה אגבית זו כדי לגרוע מצדקת חיוב העותר במזונות כאמור.

העתירה נדחתה אף מטעמים שבסדרי דין ובעילה, כי בג"צ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול (שאליו הגיש העותר ערעור בחריגה מהמועדים הקבועים בסדרי הדין), וכי הוא יתערב בהחלטותיו רק במקרים קיצוניים שבהם הוכחה חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי וכיוצא באלו עילות הדורשות סעדים מן היושר.

בג"צ 3353/16 פלוני נ' בית הדין הרבני (פורסם בנבו, 8.5.2016)

השופטים: אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיאה, יצחק עמית, נועם סולברג.

חדשות מן הפסיקה: ביטול התחייבות של אם להעביר לבנה את זכויותיה במשק חקלאי, בעילה של עושק

בן החתים את אימו על התחייבות להעביר לו במתנה את זכותה להחזיק משק חקלאי שבו היא מתגוררת. בתצהיר ההעברה שאליו חתמה האם צוין, כי היא מוותר על אפשרות לחזור בה מהתחייבויותיה להעברת הזכויבן החתים בן החתים את אימו על התחייבות להעביר לו במתנה את זכותה להחזיק משק חקלאי שבו היא מתגוררת. בתצהיר ההעברה שאליו חתמה האם צוין, כי היא מוותר על אפשרות לחזור בה מהתחייבויותיה להעברת הזכויות במשק לבנה, וכי התחייבותה הינה בלתי חוזרת. בית המשפט מצא, כי האם הבינה שהיא מעבירה את המחסן שבמשק לשימוש של בנה ולא יותר מכך. כן מצא בית המשפט פגמים בהתנהלות עורכת הדין שהחתימה את האם על מסמכי ההעברה. התברר, כי האם הייתה נתונה ללחצים והייתה שבויה במחשבה, כי היא מיוצגת על ידי עורכת הדין, שרק בדיעבד התברר שכלל לא ייצגה אותה אלא את בנה, אשר ניצל אותה. זו גם זו, תנאי ההעברה היו גרועים מהמקובל. האם לא הבינה, כי במעשה חתימתה הינה מדירה את שאר ילדיה מן ההזדמנות לקבל חלק מהמשק מבלי יכול לחזור מהעסקה, ואפילו זכות להתגורר בבית המגורים עד לסוף חייה לא הובטחו לה. בנסיבות המפורטות בפסק הדין הגיע בית המשפט למסקנה, כי התקיימו כל יסודות המקימים את עילת העושר, ובית המשפט ביטל את התחייבות האם להעניק לה במתנה את הזכויות במשק החקלאי.
תמ"ש 16862-04-10 אם נ' הבן (30.4.2015).

חדשות מן הפסיקה: מערכת יחסים המתאפיינת בתמיכה כלכלית חד צדדית של אישה בגבר, אינה מספקת כדי להוכיח שיתוף בדירת האישה

התובע הגיש תביעה להצהיר, כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה הרשומה על שמה של הנתבעת, עמה התגורר במשך כארבע שנים. שני הצדדים היו גרושים והתנהלה ביניהם מערכת יחסים ללא נישואין. בית המשפט קבע, כי על מנת להוכיח את תביעתו הרכושית של התובע על זכויותיה של הנתבעת בדירתה, מכח חזקת השיתוף, עליו להוכיח תחילה כי מערכת היחסים בינהם הייתה של "ידועים בציבור". בנוסף, עליו להוכיח, כוונת שיתוף בין בני הזוג, וכי כוונת שיתוף זו מתפרשת על דירת המגורים הרשומה על שמה של הנתבעת ואשר נרכשה בכספה. בית המשפט מצא, כי מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה "קשר רומנטי בין גבר לאישה" הגרים יחדיו תחת קורת גג אחת, ואשר אין היתה חסרה את הרכיב שממנו ניתן להסיק על קיום כוונת שיתוף ביחס לדירה. כמו כן, הנתבעת מימנה מכספה כמעט באופן בלעדי את חייהם המשותפים של בני הזוג. נקבע: מערכת יחסים המתאפיינת בתמיכה כלכלית של הנתבעת בתובע, אינה מקימה את היסודות הדרושים להוכחת כוונת שיתוף ביחס לדירת הנתבעת. התביעה נדחתה.

תמ"ש (י-ם) 29239-02-12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 12.5.2015).