הון אנושי ונכסי קריירה – כיצד מחלקים אותם בגירושין ?

הון אנושי נכסי קריירה

הון אנושי ונכסי קריירה – כיצד  מחלקים אותם בגירושין ?

מהו הון אנושי ומהם נכסי קריירה בהקשר המשפחתי ?

כאשר בני זוג מחליטים להינשא או להקים יחידה משפחתית, ברבים מהמקרים יתבטא אורח חיים זה באיחוד הכשרונות, המיומנויות והמומחיות של כל אחד מבני  הזוג, במטרה ליצור מעין "עסק" מצליח ומשגשג. לצורך ענין זה יצוין, כי מובן המילה "עסק" לצורך מאמר זה, הינו השווי הכלכלי של שני בני הזוג וראיית ההון האנושי של שניהם כמקור פרנסה מניב.

נכון הוא הדבר, כי כל אחד מבני הזוג, נכנס למוסד הנישואין, כאשר הוא מביא עימו כישורים אישיים מיוחדים או מיומנויות יחודיות, השכלה או אף הכשרה אשר הושגו טרם הנישואין, אך באופן טבעי, כישורים ומיומנויות אלה, של כל אחד מבני הזוג, מתפתחים ומשתפרים במהלך הנישואין ולעיתים אף נרכשת השכלה נוספת (להלן: "הון אנושי"). המטרה של בני הזוג, בדרך כלל, היא אחת ויחידה וזו מתמקדת בהצלחתו של "העסק" המשפחתי, המקבל ומשנה צורה בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל משפחה ומשפחה.

בפסיקת בתי המשפט נהוג לכנות את ה"הון האנושי" בכינוי "נכסי קריירה", אולם מאחר ולעיתים ניתן למצוא פסקי דין המכלילים לתוך מושג זה אף פרטי רכוש נוספים כגון זכויות וסציאליות, נראה שהמינוח המדויק ביותר לעשות בו שימוש הוא "הון אנושי", כאשר אל תוך מונח זה ניתן להכליל כושר השתכרות מוגבר שאדם רוכש בעקבות השקעה בקריירה שלו וגם מוניטין האישי.

במאמר זה, נשתמש במונח "הון אנושי", אך תוכן הדברים רלוונטי אף ביחס למונח "נכסי קריירה".

מדוע יש להתחשב בהון האנושי במועד חלוקת הרכוש בין בני זוג?

ברבים מהמקרים, השבחת הכישורים של בני הזוג אינה נעשית בזמנים מקבילים, כך ששני בני הזוג משתבחים באותה עת, אלא שהצלחת ה"עסק" נעשית על ידי תמיכה והשקעה בבן זוג אחד; לא אחת הדבר נעשה על חשבון התקדמותו של בן הזוג האחר – התומך (כך שהתקדמותו האישית של בן הזוג התומך נפגעת). החלטה זו, של השקעה בבן זוג אחד, יכולה לנבוע מסיבות שונות. ברובם של המקרים סיטואציה כזו נוצרת מסיבות פרקטיות הנובעות מהצורך הטבעי, שיהיה גם מי שינהל את עניני המשפחה היומיומיים באופן שוטף. במילים אחרות, קיים צורך שיהיה מישהו שידאג גם לתפעולה ותפקודה השוטף של המשפחה במקביל לתקופת ההשבחה של בן הזוג בקריירה האישית שלו, כגון טיפול בילדים, ביצוע פעולות שיגרתיות של ניהול בית ובמקרים לא מעטים, בצורך הפשוט לתמוך כלכלית במשפחה ובבן הזוג לאורך תקופת ההשקעה, וזאת על מנת לאפשר לאחרון להתפתח ולסיים את תקופת ההשבחה העצמית, תוך צפייה שבתום תקופה זו, תוכל המשפחה ליהנות מרווחה כלכלית, אשר תאפשר לבן הזוג התומך חיים קלים יותר ולעיתים אף אפשרות להשקיע כעת בקריירה האישית שלו.

ברור אם כך, שכתוצאה מתרומתו של כל אחד מבני הזוג לאותו "עסק" משפחתי, כל אחד מבני הזוג מושפע מהצלחתו של אותו "עסק".

מה קורה אם כן, במצבים בהם לאחר תום תקופת ההשבחה של בן הזוג הנתמך, מחליט זה האחרון להפרד מבן זוגו התומך ? החוש הבריא של כל אחד מאיתנו יבין, כי משהו לא צודק אירע כאן וכי הנתמך התעשר בדרך כלשהי על חשבון בן זוגו התומך. כיצד בן זוג אחד פוגע באיכות חייו לאורך תקופה כה ארוכה, לצורך השבחת כישרונותיו של בן זוגו ולאחר שזה האחרון התפתח, השתבח ורכש כושר השתכרות מוגבר יותר, הינו מחליט להפרד מבן זוגו התומך, וזאת עם כל היבול בידיו? כיצד ניתן להסכים למצב כזה, כאשר בן הזוג התומך, פגע באורח חייו, בהתקדמותו האישית, הצטמצם כלכלית ונשא על גבו מטלות שהיה אמור היה לחלוק אותם עם בן זוגו ?

לכן, כאשר בני הזוג מתגרשים, עולה בהכרח השאלה, האם וכיצד משפיעה ההשבחה של בן הזוג הנתמך על שווי "העסק", אם בכלל, ואם אכן היא משפיעה, כיצד מחולק "עסק" זה?

כיצד מחלקים הון אנושי ונכסי קריירה בגירושין ?

עד לפני כשני עשורים, שאלה זו כמעט ולא נשאלה ואם נשאלה, הייתה היא ענין תאורטי, שלא מצא ביטוי בפסיקת בתי המשפט. הפסיקות הראשונות שניתנו בשאלות הללו, בשנות ה – 90 המוקדמות, דחו מכל וכל את דרישתו לפיצוי של בן הזוג, שנפגע בהיבטים שונים מפיתוח כישוריו של בן זוגו במהלך החיים המשותפים.

עם חלוף השנים, החלה להתקבל באופן חיובי הטענה, שיש אי צדק במצב בו בן זוג אינו מפוצה על כך, שתמך בבן זוגו, שהשקיע במהלך הנישואין בפתוח הכישורים האישיים שלו. חלפו שנים עד שניתנה הלכה מחייבת בסוגיה זו בבית המשפט העליון. פסק הדין אשר הכריע בשאלה זו היה פסק הדין אשר ניתן בבע"מ 4623/04, שם נקבע כי הון אנושי או במונח השכיח יותר "נכסי קריירה" הינו, כעיקרון, רכוש משותף. בהמשך תוקן חוק יחסי ממון, באופן שהקנה לבית המשפט שיקול דעת, בנסיבות מסוימות, לסטות מהחלוקה השווה של הרכוש בין בני זוג, במצבים בהם קיימת מחלוקת, בין היתר, בסוגית ההון האנושי בין בני זוג.

חשוב לציין, כי למרות ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, סוגיה זו, של חלוקת הון אנושי, אינה פשוטה כלל ועיקר ורחוקה היא מלהיות פשוטה או בעלת נוסחה פשוטה לפתרון. פסקי הדין אשר ניתנו ובהם נקבע כי הון אנושי הינו רכוש משותף, הינם מעטים ביותר. פסקי הדין, העדיפו להכיר בזכות לפיצוי של בן הזוג אשר נפגע מרכישת הון אנושי על ידי בן זוגו וגם אז, הפיצוי לא היה בשווי מחצית משווי ההון האנושי אשר נרכש. הסיבות לכך, הינן רבות ומגוונות, החל מכך שההון האנושי, בניגוד לנכסים ממשיים כדוגמת כספים ונכסי נדל"ן, אינו מבוסס רק על ההשקעה המשותפת של בני הזוג ברכישתו, אלא גם בכישרונו האישי של בן הזוג, וכלה בכך, שבית המשפט העליון, בהלכה שפסק, קבע דרישות כבדות משקל, כתנאי לכך שנכסי ההון האנושי יוכרו כנסים בני איזון.

מנגד, חשוב לזכור, שבעקבות ההלכות המאד כלליות שנפסקו בסוגיה זו, שיקול דעתו של בית המשפט כה רחב, עד כי קשה לצפות כיצד יפסוק בית המשפט בכל מקרה נתון. כל שניתן לעשות הוא לבצע שימוש בפסקי הדין שניתנו עד כה ולהשליך מהם על המקרה המונח לפתחו של בית המשפט.

המסקנה בפועל היא, שכאשר קיימת בין בני זוג מחלוקת בסוגית ההון האנושי, האפשרויות בפסק הדין עשויות להיות שונות ומגוונות, בשל היחודיות הקיימת בסוג זה של מרכיב רכושי. שיקול הדעת  הרחב, המוענק לביהמ"ש, כאשר עליו להכריע בשאלה זו, מאפשרת קשת רחבה של פתרונות. חלק מפתרונות אלה מוכרים בפסיקה הישראלית וחלק אחר, ניתן ליבא משיטות משפט זרות.

על כן, קיימת חשיבות מדרגה ראשונה להבין לעומק את הסוגיה המיוחדת הזו ולא רק ברמת ההלכות הכלליות שניתנו ביחס אליה. כמו כן, קיים צורך להכיר באופן מקיף את הגישות השונות הקיימות בפסיקת בתי המשפט, שכן הגישה אינה אחידה. לא פחות חשוב הוא, להבין את העקרונות העומדים בבסיס סוגיה זו וכן את דרכי הפתרון השונים שלה הנובעים מאותן עקרונות.