אם פונדקאית

האישה מימנה את תרומת הזרע, תרומת הביצית ואת האם פונדקאית: האם תוכר כהורה התינוק?

המבקשת הינה רווקה ללא בן זוג ונטולת יכולת בריאותית להביא ילד לעולם או לשאת הריון. היא התקשרה בהסכם בעל-פה עם אחייניתה, שלפיו תשמש האחיינית כפונדקאית. כמו כן, לצורך יצירת ההיריון נעזרה המבקשת בתרומת ביצית (תרומת הביצית נתקבלה מתורמת זרה) ובתרומת זרע. הליך ההפריה בוצע בהודו, אך הלידה התרחשה בישראל. לאחר לידת התינוקת הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה ביקשה, כי יינתן לה צו הורות פסיקתי, אשר יכיר בה בתור אימה של התינוקת. בקשת המבקשת למתן צו הורות פסיקתי התגלגלה לבית המשפט העליון לאחר שהתביעה נדחתה על ידי שתי ערכאות. בית המשפט העליון דן בערעור המבקשת בהרכב של שבעה שופטים, ודחה את הערעור פה אחד.

הנמקות שופטי בית המשפט העליון לדחיית הערעור הינן מרובות ומשתרעות על פני חמישים; אך בתקציר זה יובאו עיקרי הנמקות השופטים.

הנחת היסוד של בית המשפט העליון הייתה, כי הדין הרלוונטי לבחינת טיעוני המבקשת הוא הדין הישראלי, זאת באשר בסעיף 77 לחוק האפוטרופסות, התשכ"ב-1962 נקבע: "על ענייני חוק זה יחול דין מקום משובו של הקטין..". הואיל והתינוקת נולדה בישראל, מתוך מטרה ועל פי רצון המבקשת שהיא תגדל בישראל, הסיק בית המשפט, כי על שאלת מעמד ההורות של המבקשת יחול הדין הישראלי. מסקנה זו פתחה פתח לדיון בערעור המבקשת על דחיית תביעתה ליתן לה צו הורות פסיקתי בהתאם לדין הישראלי.

הסוגיה המרכזית שבית המשפט העליון דן בה הייתה, מהם התנאים להקניית מעמד הורות לפי הדין הישראלי, והאם המקרה שלפניו בא בגדרם של אותם תנאים ?

נקבע, כי קיימות בדין ארבע חלופות ומשלימות להכרה בהורות:

א. זיקה גנטית  או מודל "ההורות הטבעית" (כלומר, זיקה הנוצרת כתוצאה מחיבור ביולוגי של הביצית והזרע של ההורים).

ב. זיקה פיזיולוגית (כלומר, הורות הנוצרת כתוצאה מנשיאת ההיריון).

ג. אימוץ.

ד. זיקה לזיקה (כלומר קשר של זוגיות על בעל זיקה גנטית לתינוק).

כעולה מן העובדות שנפרשו לעיל, המבקשת לא באה באף לא אחד מגדרי החלופות המוכרות בדין להקניית מעמד של הורות: אין למבקשת זיקה גנטית לתינוקת שכן לצורך הולדתה נעשה שימוש בביצית של תורמת; אין למבקשת זיקה פיזיולוגית לתינוקת שכן אחייניתה של המבקשת ולא המבקשת נשאה את ההיריון; התינוקת לא אומצה שכן המבקשת לא ביצעה אימוץ כמתחייב בחוק האימוץ; לא התקיימה החלופה של "זיקה לזיקה", שכן המבקשת לא קיימה קשר זוגי  עם תורם הזרע, שהוא בעל זיקה גנטית לתינוקת.

המבקשת הוסיפה וטענה בפני בית המשפט שלוש טענות נוספות: (1) כי מדובר בהליך של פונדקאות חו"ל ולפיכך אין מדובר בהליך האסור בדין הישראלי; (2) כי החלופות שלעיל להכרה במעמד של הורות אינה מהווה רשימה סגורה; (3) כי יש להכיר בה כאימה של התינוקת מכח ההסכמים שערכה עם שאר הצדדים המעורבים בהולדת התינוקת ובהתחשב בכך שהיא יזמה וליוותה את ההליך כולו.

בית המשפט העליון דחה את כל טענות המבקשת, אך מפאת קוצר היריעה, כאמור, לא נדרש כאן לכל ההנמקות. נראה, כי אחד השיקולים המרכזיים שעמד לנגד עיני בית המשפט לדחות את ערעור המבקשת, למרות שהמקרה עורר את אמפתיית השופטים ולא היה ספק כי היא הייתה הרוח החיה מאחורי הבאת התינוקת לעולם, היה החשש מפני יצירת "מדרון חלקלק" של הבאה לעולם של תינוקות בהליכים שאינם מוסדרים בחוק ושאינם מפוקחים על ידי הרשויות, מה שעלול לפגוע בין היתר,  בטובתם של יילודים העתידים להיוולד. בזיקה לכך עוד ציין בית המשפט כי השארת סוגית ההורות להסכמים פרטיים בין הצדדים המעורבים היא "נוסחה לאי סדר עד כדי תוהו ובוהו", שסופו בפגיעה בילד.

עניין נוסף שדן בו בית המשפט העליון בקצרה, היה היחס בין הזכות להורות לבין שאלת מעמדה של המבקשת ביחס לתינוקת. לעניין זה ציין בית המשפט, כי הזכות להורות נחלשת ככל  שמתרחקים ממודל ההורות הטבעית, ובמקרה הנדון לא בקשה המבקשת להכיר במעמדה כהורה מכח מודל ההורות הטבעית. אולם הואיל ומבחינה פורמאלית לא העלתה המבקשת בליבת טענותיה טענות לעניין הזכות ההורות, החליט בית המשפט כי הוא אינו נדרש להעמיק לסוגיה זו.

כאמור, הערעור נדחה והתוצאה היא שלמרות שהמבקשת מימנה את תרומת הזרע, את תרומת הביצית ואת האם פונדקאית, היא לא הוכרה כאם התינוקת שנולדה.

בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בפדאו"ר, 1.4.2015).