הלכת השיתוף: הכללים הבסיסיים שצריך לדעת על חלוקת רכוש בגירושין  חלק שני – הלכת השיתוף

בחלק הראשון של המאמר הנוגע לעניין חלוקת רכוש בגירושין, התייחסנו לכללי חלוקת הרכוש של בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך 1.1.1974 ואשר עליהם חלות הוראות חוק יחסי ממון. השאלה אשר נשארה פתוחה הינה מהם כללי חלוקת רכוש בגירושין החלים על בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974?

הלכת השיתוף: חלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974

מהם כללי חלוקת רכושם של בני זוג שנישאו לפני תאריך 1.1.1974 ? התשובה היא, שחוק יחסי ממון לא חל על זוגות אשר נישאו לפני תאריך זה. כאשר בית המשפט דן בחלוקת רכוש של בני זוג השייכים לקבוצה זו, לא קיימת הוראת חוק החלה עליהם ובית המשפט עושה שימוש בהלכה שהינה פרי הפסיקה. הלכה זו מכונה בכינוי הידוע "הלכת השיתוף". הלכה זו חלה, ברמה העקרונית, גם על בני זוג שלא נישאו כלומר בני זוג שהינם "ידועים בציבור".

עיקרה של הלכת השיתוף בין בני זוג, היא בקיומה של חזקה הניתנת לסתירה, לפיה בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף מתכוונים כי רכוש הנצבר על ידם במהלך חייהם המשותפים יימצא בבעלותם המשותפת: "בהעדר הסכם, או כאשר לא ברור מה הייתה כוונת הצדדים בזמן הרכישה, מייחס להם בית המשפט כוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים" (ע"א ‎300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון, פד"י י"ט(‎2) 240; ע"א ‎253/65 בריקר נ' בריקר, פד"י כ(‎1) 589). הלכת השיתוף מבוססת, אם כן, על שני תנאים מצטברים, התנאי הראשון הוא "מאמץ משותף" ואילו התנאי השני הוא "אורח חיים תקין", עם הזמן נוצרה שחיקה בתנאים אלה:

ביחס לתנאי הראשון, הנוגע ל"מאמץ המשותף" נקבע, כי אין הכרח לצורך קיום התנאי, שתהיה דווקא תרומה כספית של כל אחד מבני הזוג למאגר הנכסים שלהם, אלא גם השקעה בבית ודאגה לקיום המשפחה, ייחשב השתתפות במאמץ הכולל לצורך החלת הלכת השיתוף.

ביחס לתנאי השני, הנוגע לאורח חיים תקין" השחיקה נוצרה בכך, שגם אם בני הזוג ניהלו אורח חיים שלא היה בדיוק תקין, תחול עליהם הלכת השיתוף.

הלכת השיתוף, אם כן, הינה הלכה המשקפת את הערכים החברתיים שהמשפט רוצה להגן עליהם, במיוחד הכרה בחיי הנישואין כחיים המשקפים שיתוף כולל בין בני הזוג הן שותפות כלכלית והן שיתוף גורל. מדובר בהלכה משפטית אשר מתבססת על ההנחה, שכל רכוש אשר הצטבר במהלך תקופת הנישואין שייך לכל אחד מבני הזוג באופן שווה, וזאת כל עוד לא הוכח שהייתה כוונה אחרת בין הצדדים. נטל ההוכחה לתחולת הלכת השיתוף מוטל על מי שרוצה להוכיח, כי לא קיים שיתוף בין בני הזוג ביחס לנכס כזה או אחר.

ההבדל המרכזי באיזון המשאבים בין בני זוג אשר נישאו לפני תאריך 1.1.1974 לבין אלו שנישאו לאחר מכן (ואשר לגביהם חל חוק יחסי ממון), טמון בכך שלפי הלכת השיתוף ניתן לאזן את הנכסים עוד בטרם פקעו הנישואין. ואילו לפי חוק יחסי ממון לא ניתן לעשות כן, למעט במקרים בהם מאפשר חוק יחסי ממון לעשות זאת.

על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף?

הכלל היסודי הוא שהלכת השיתוף, ככלל, חלה על כל הנכסים, הזכויות והכספים, שהצטברו במהלך החיים המשותפים של בני הזוג.

דירת המגורים

הנכס המובהק עליו חלה הלכת השיתוף הינה דירת המגורים.  ככל שמדובר בדירת מגורים, קובעת ההלכה הפסוקה כי מבחינת נטל ההוכחה, יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מבני הזוג (ראה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי).

חשבונות בנק

חשבונות בנק המוחזקים על ידי בן זוג בנפרד מבן זוגו עשויים להיחשב, חרף ההפרדה, רכוש משותף שתחול עליו הלכת השיתוף, אם שימשו את בני הזוג, הלכה למעשה, כ"קופה רעיונית משותפת". (רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758, 765).

זכויות סוציאליות

הלכת השיתוף אינה חלה רק על נכסים ממשיים, אלא גם על כספים ונכסים שהצטברו במהלך החיים המשותפים, אלא גם על זכויות סוציאליות, הנובעות מעבודת בן זוג במהלך חיי הנישואין ושהצטברו בתקופה זו. הזכויות הסוציאליות כוללות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות, ימי מחלה שנותרו, ימי חופשה, פיצויי פיטורין לעיתים בונוסים וכל זכות אחרת אשר הינה תוצר של העבודה. בפסק הדין שניתן בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602, קבע בית המשפט העליון כי  החלת הלכת השיתוף על זכויות סוציאליות שגמלו וגם כאלה שטרם גמלו, תשיג את  המדיניות הרצויה, להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג (ראה גם רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758).

נכס שרשום על שם בן זוג אחד

חשוב לזכור, שנכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג, מצב שכיח שנפגשים עימו לא אחת, אינם מעניקים לבן הזוג הרשום, יתרון כלשהו רק בשל רישום זה. אין ברישום זה, משום קביעה כי נכס זה שייך אך ורק לאותו בן זוג.

לעניין תחולת הלכת השיתוף יש לבחון את מועד רכישתו של הנכס, המקורות לרכישתו, אופי יחסי בני הזוג בעת הרכישה, סיבת רישומו על שם אחד מבני הזוג וכיוצא באלה עניינים. כך, למשל, עובדת רישומה של דירה על שם אחד מבני הזוג אינה ראייה חותכת להעדר שיתוף לגבי נכס זה ויש לבחון לגופן את הנסיבות הרלבנטיות הכוללות הקשורות ברישום זה והשלכתן על יישומה של חזקת השיתוף. בעניין רע"א ‎964/92 אורון נ' אורון, (פד"י מז(‎3) 758, שם נקבע בעמ' 765, כי: "רישום הדירה על שם בן זוג אחד אינו נטול ערך ראייתי כלשהו, אך אין בו, כשלעצמו, כדי לסתור את חזקת השיתוף בדירה, ובמיוחד כאשר המדובר, כמו במקרה דנן, בחיים משותפים במשך שנים רבות, תוך נשיאה מתמשכת במאמץ משפחתי משותף". הדברים הללו ישימים הן לגבי נכסים אישיים והן לגבי נכסים עסקיים. (ע"א ‎370/87 עזבון מדג'ר נ' עזבון מדג'ר, פד"י מד(‎1) 99, 101).

בכל מקרה, עובדה זו צריכה להיבדק נסיבתית ביחס לכל מקרה ומקרה.

נכס חיצוני –נכס שנרכש לפני הנישואין ע"י אחד מבני הזוג

אחת השאלות שנשאלות לא אחת, מתייחסת לרכוש שנרכש טרם הנישואין על ידי מי מבני הזוג, מה שקרוי "נכס חיצוני". והשאלה הנשאלת היא האם גם רכוש כזה עשוי להיות מחולק בין בני זוג מכח הלכת השיתוף. התשובה לשאלה זו הינה מורכבת. ברמה העקרונית, התשובה היא חיובית, כלומר, עצם העובדה שנכס נרכש לפני הנישואין על ידי אחד מבני הזוג, אינה מהווה עובדה שמעניקה הגנה מוחלטת מפני מתן פסק דין המכיר בשיתוף גם ביחס לנכס זה (ע"א ‎52/80 שחר נ' פרידמן, פד"י לח(‎1) 443, 229; ע"א ‎880/95 דרהם נ' דרהם, פד"י נ(‎4) 865, 877).

עם זאת, לצורך החלת הלכת השיתוף גם ביחס לנכס מסוג זה, יש צורך להוכיח אלמנטים נוספים, כאשר הדבר משתנה מעניין לעניין בהתאם לנסיבותיו.

נכסים עסקיים

הפסיקה הכירה בהחלת הלכת השיתוף גם על נכסים עסקיים. ביחס לנכסים מסוג זה, פעמים רבות, נכסים מעין אלה רשומים על שם אחד מבני הזוג, אולם אין ברישום זה, כפי שצוין לעיל, כדי להוות גורם המונע את החלתה של הלכת השיתוף, כמו גם שאין בעובדה שאחד מבני הזוג אינו חלק מפיתוח העסק או אינו עובד במסגרתו.

נכסי ירושה

מה לגבי נכסים או כספים שהועברו למי מבני הזוג בירושה? כעיקרון, נכסים אלה הינם נכסים נפרדים, אשר לא חלה עליהם הלכת השיתוף. עם זאת, גם אם בעבר לא הוחלה  הלכת השיתוף על נכסים שנפלו בירושה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין, הרי כיום עשויה הלכה להקיף גם נכסים כאלה (ע"א ‎1915/91 יעקובי נ' קנובלר, פד"י מט(‎3) 529, 578-9).

לסיכום, ניתן לומר, כי המגמה המסתמנת במשפט הינה של חיזוק הלכת השיתוף בין בני זוג על רקע עקרון השוויון שנילווה לו מימד חוקתי.

מהם הכללים הבסיסיים שצריך לדעת על חלוקת רכוש בגירושין ? (חלק א')

חלוקת הרכוש בגירושין בין בני זוג היא אחד הנושאים הקריטיים ביותר בהליך הפירוד ופעמים לא מועטות, הוא מהווה את הנושא אשר עומד כחיץ בין בני הזוג ובין שלב הגירושין. תוצאותיה של חלוקת רכוש בגירושין, מטבעה, תשפיע כלכלית, באופן מהותי, על בני הזוג הפרודים מאותה נקודה ואילך. לכן ניהול ומיצוי נכון של שלב זה הוא עניין חשוב ביותר.

הפרדה בין הדינים החלים על חלוקת רכוש בגירושין לפי למועד הנישואין

בפסקאות שלהלן, נבהיר את הכללים הבסיסיים שחלים על חלוקת רכוש בין בני זוג. לצורך כך יש לעשות את ההבחנה המתחייבת בחוק בין בני זוג אשר נישאו לפני תאריך 1.1.1974, אשר לגביהם חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), לבין בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך זה, אשר לגביהם חלים ההסדרים אשר נקבעו על פי הלכת השיתוף. הסיבה לחלוקה זו, היא שביחס לקבוצות הנזכרות חלים דינים שונים בעיקרם כנרמז. במאמר זה יידון מצבם המשפטי של בני זוג שנשאו לאחר תאריך 1.1.1974.

חלוקת רכוש בגירושין של בני זוג שנישאו לאחר תאריך 1.1.1974

חלוקת הרכוש של בני זוג אשר נישאו לאחר תאריך 1.1.1974 נעשית לפי הוראותיו של חוק יחסי ממון. החוק קובע מספר קביעות חשובות ביחס לחלוקת הרכוש בין בני הזוג:

ראשית – "חלוקת הרכוש" אינה מתבצעת בחלוקת הרכוש בפועל, אלא ה"חלוקה" מתבטאת בכך שלכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לקבל מחצית משווים של כלל נכסי הזוג. במילים אחרות, הזכות של בני הזוג היא לקבל מחצית משווי ולא מחצית מנכס.

שנית – לצורך חישוב הזכות, נלקחים בחשבון "כלל נכסי בני הזוג" למעט הנכסים שקובע החוק שאין לקחתם בחשבון לצורך ביצוע החישוב. נכסים אלה, כך מפרט החוק, הינם ארבעה במספר:

(1). נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין או שקיבלו אותם במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

(2). גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי וכן גימלה או פיצוי המגיעה לאחד מבני הזוג על פי חיקוק בשל נזק  גוף או מוות.

(3). נכסים שבני הזוג הסכימו ביניהם בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.

שלישית – ההליך של "חלוק הרכוש" מכונה בחוק "איזון משאבים".

רביעית – המועד בו ניתן לבצע את הליך איזון המשאבים, כעיקרון, הינו במועד פקיעת הנישואין או במועד פטירתו של אחד מבני הזוג. עם זאת, החוק מאפשר לבצע איזון משאבים, גם טרם תום הנישואין, וזאת על פי תיקון לחוק משנת 2008. על פי התיקון לחוק, ניתן לבצע איזון משאבים אם חלפה שנה מהמועדים הבאים: תחילת הליך התרת הנישואין, הגשת תביעה לחלוקת הרכוש או הדירה, קיים קרע בין בני הזוג  (בני הזוג גרים בנפרד) או אפילו אם הם גרים תחת אותה קורת גג, אך הם נעדרים חיי זוגיות למשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך שנה.

ראוי וחשוב לזכור, כי ניתן להתנות על מועד איזון המשאבים באמצעות הסכם ממון.

מהו איזון משאבים ?  

איזון משאבים פירושו חלוקת שווי הרכוש, שהצטבר במהלך חיי הנישואין של בני הזוג. על פי עיקרון זה, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שפרטנו לעיל.

חשוב לציין, שחלוקת רכוש בגירושין בהתאם לעיקרון איזון המשאבים, נעשית על ידי הערכת הנכסים של כל אחד מבני הזוג באופן נפרד. בן הזוג ששומת נכסיו הינה גבוהה משומת בן זוגו, משלם לבן זוגו מחצית מההפרש בין שתי השומות.

כפי שצוין למעלה, החוק מכיר בבעלותו הבלעדית של כל אחד מבני הזוג כלפי רכוש אשר היה ברשותו ערב הנישואין או רכוש שנתקבל בירושה או מתנה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין. כלומר נקודת המוצא המשפטית היא שרכוש זה לא יאוזן. עם זאת, גם נכסים אלה, במקרים מסוימים עשויים להיכלל בתוך כלל נכסי בני הזוג לצורך איזון המשאבים. מקרים אלה אינם שכיחים אולם אפשריים בהחלט. בתי המשפט מכירים בעריכת איזון לעניין מתנות ורכוש אשר הושגו טרום הנישואין, במקרים בהם ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית על נכס כלשהו של מי מבני הזוג. לכן, ייתכנו מקרים בהם מתנות או ירושות יהיו בני איזון ויחולקו שווה בשווה על אף האמור בחוק יחסי ממון.

האם גם חובות בני הזוג ניתנים לחלוקה בגירושין ?

חשוב לדעת, כי גם חובות בני הזוג הינם בני איזון ויש לחלקם שווה בשווה ביניהם, זאת להוציא חובות שהם בעלי אופי אישי מובהק ואשר מעצם טיבם אין זה מן הצדק לשתף את בן הזוג השני בחיוב תשלומם.