מהי ירושה לפי דין ? כיצד נקבעים יורשיו של אדם ?
מיהם יורשיו של אדם ?
חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע, כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. השאלה הנשאלת היא, כיצד אנו קובעים את זהותם של היורשים?
חוק הירושה קובע, כי יורשיו של אדם יהיו אלה שנקבעו בצוואתו ובהיעדר צוואה, יהיו יורשיו אלה שנקבעו על פי החוק.
מיהם היורשים על פי חוק ? או במונחים של חוק הירושה: מיהם "היורשים על פי דין"?
סעיף 10 לחוק הירושה מגדיר מי הם היורשים לפי דין:
- בן הזוג בעת מות המוריש
- ילדי המוריש וילדיהם, הוריו וילדיהם (אחיו) ואף הורי ההורים.
מה משמעותו של סעיף זה?
כאשר נפטר אדם ומשאיר אחריו בן או בת זוג ובנוסף ילדים, קובע סעיף זה בחוק הירושה, כי אם לא השאיר הוא לאחריו צוואה, יחולק עזבונו באופן בו יקבל בן הזוג הנותר בחיים מחצית מעיזבונו (לרבות המיטלטלין ומכונית הנוסעים, השייכים, לפי הנסיבות, למשק הבית המשותף – אלה, על פי חוק הירושה, לא יכללו בעיזבון המחולק) ואילו המחצית הנותרת תחולק בחלקים שווים בין ילדיו של המוריש.
היה ואחד מילדיו של המוריש נפטר טרם פטירתו של המוריש, ירשו את החלק בעיזבון שהיה אמור לרשת הבן שנפטר, צאצאיו של אותו בן, בחלקים שווים. היה ולמוריש לא היו ילדים במועד פטירתו, ירשו את מחצית עזבונו, אשר הילדים אמורים לרשת, הוריו של המוריש בחלקים שווים. במצבים בהם אין למוריש גם הורים, ירשו אחיו של המוריש, בחלקים שווים, שליש מעיזבונו של המוריש ואת שני השלישים הנותרים ירש בן זוגו של המוריש. באין אחים ירשו הורי הוריו של המוריש, בחלקים שווים, שליש מהירושה של המוריש.
חשוב לזכור, כי במצבים בהם אחי המוריש או הורי הוריו יורשים שליש מהעיזבון, מוסיף וקובע חוק הירושה, שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון. כלומר, אחי המוריש או הורי הוריו ירשו שליש מהעיזבון כאשר דירת המוריש לא תיכלל בחלוקת העיזבון.
במקרה בו המנוח לא הותיר אחריו צוואה ויורשים על פי דין, כפי שפורטו לעיל. המדינה תוכר כיורשת החוקית עזבונו.
זכות הירושה של ידועים בציבור
מה דינם של ידועים בציבור, ככל שאנו מדברים על חלוקת ירושה לפי החוק? האם גם הם ירשו את עזבון בן זוגם, כפי שיורש בן זוג נשוי, אם שמא דין אחר נוהג לגביהם?
סעיף 55 לחוק הירושה מתייחס לזכויות הירושה של ידועים בציבור. סעיף זה קובע כדלקמן:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".
מהי משמעותו של סעיף זה לעניין זכות הירושה של ידועים בציבור ?
ראשית, בן הזוג שנותר בחיים צריך להוכיח, כתנאי ראשוני לתחולתו של סעיף זה, כי היה ידוע בציבור של בן הזוג שנפטר במועד פטירתו. חוק הירושה קובע כי לצורך הוכחת היות בני הזוג ידועים בציבור, יש להוכיח כי בני הזוג חיו חיי משפחה ובנוסף שניהלו משק בית משותף. תנאי נוסף מעמיד חוק הירושה והוא, שאיש מבני הזוג לא היה נשוי לבן זוג אחר, בתקופת חייהם המשותפים. בע"א 107/87 נקבע, כי יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה… ואילו היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. במילים אחרות, אין המדובר כאן על שני יסודות מנותקים, שאינם משתלבים זה בזה, אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה: לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר, היינו כאלה שביטויים בקיום משק בית משותף.
מהם "חיי משפחה" לצורך תחולתו של סעיף 55 לחוק הירושה לעניין ידועים בציבור ?
בבג"צ 4178/04 נקבע, כי השאלה מהם "חיי משפחה" קשה להגדרה ממצה, וזאת במיוחד נוכח השינויים החברתיים הרבים שחלו במהלך השנים האחרונות ביחס לאופיו ולטיבו של התא המשפחתי. עם זאת צוין, כי הגבלת תחומי המונח "חיי משפחה" לבני-זוג הרוצים להמשיך את הדור ולגדל צאצאים, היא הגדרה צרה מדי. במציאות אפשר למצוא אף זוגות נשואים שאינם מעוניינים, בהכרח, בהמשך הדור ובגידול צאצאים. לכן, במקרים מתאימים, יש להכיר בתא המשפחתי אף כאשר הזוגיות אינה מבוססת על קשר פורמאלי של נישואין ואין תכליתה גידול צאצאים, אולם בני-הזוג דבקים אחד בשני בקשר של גורל-חיים והקשר הזוגי ביניהם מבוסס על יחסי-אישות וכולל יסודות אמוציונאליים וכלכליים.
שנית, זכותו של ידוע בציבור לרשת את בן זוגו מותנית בכך, שלא קיימת כל הוראה בצוואה של המוריש, מפורשת או משתמעת, השוללת את זכותו של בן הזוג לרשת את בן זוגו. חשוב מאד לשים לב, בהיבט של תנאי זה בסעיף החוק, שהסעיף אינו מכפיף את זכותו של בן הזוג הידוע בציבור לרשת את בן זוגו לכך, שיהיו לו גם זכויות ברכוש של בן זוגו. במילים אחרות, יתכן מאד מצב בו לו בני הזוג היו נפרדים, בן הזוג הידוע בציבור לא היה זכאי לקבל מבן זוגו רכוש, כזה או אחר, עקב היעדר שיתוף ביניהם ואו אז היה יוצא ממערכת יחסים זו ללא כל חלק ברכוש שהצטבר במהלך החיים המשותפים. לעומת זאת, אותם בני זוג, שלא היה ביניהם כל שיתוף רכושי, עשויים בהחלט לרשת זו את זה וזה את זו, אם לא השאירו צוואה השוללת את זכותו של בן זוגם הידוע בציבור לרשת אותם. הוראת חוק זו, אינה תמיד ברורה לבני זוג ידועים בציבור ולעיתים סוברים הם, בטעות, כי העובדה שאין ביניהם שיתוף, למשל, כתוצאה מקיומו של הסכם לחיים משותפים הקובע העדר שיתוף ביניהם, מוביל גם למסקנה שבן זוגם לא ירש אותם – ולא היא.
