"מתנה גמורה" בנכס מקרקעין או "מתנה מחמת מיתה" ?
המנוח העניק את זכויותיו בנכס מקרקעין במתנה לדודו. בהסכם המתנה צוין, כי הדוד לא יהיה רשאי להעביר את הזכויות שקיבל במתנה לצד ג' וזאת במשך כל תקופת חיו של המנוח, אלא בהסכמתו. עוד נקבע בהסכם המתנה, כי למנוח זכות להתגורר בנכס עד יומו האחרון וכי הוא יהא זכאי לקבל דמי שכירות בגינו. בנוסף נתן המנוח לדודו יפוי כח בלתי חוזר לרישום הזכויות בנכס על שמו. כעבור זמן, הגיש המנוח תביעה לבית המשפט ובמסגרתה טען, כי הסכם המתנה בטל, בין היתר, מחמת עושק, וכן כי הוא חוזר בו מן ההסכם ליתן מתנה לדודו, זאת מחמת התנהגותו המחפירה כלפיו.
בית המשפט העליון נדרש לשתי שאלות מרכזיות: האם העניק המנוח לדודו מתנה "גמורה", כלומר מתנה מושלמת, שאינה ניתנת לביטול בהתאם לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 או שמא הוא העניק לו רק התחייבות ליתן מתנה, שאותה ניתן לבטל.
כן, נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם מדובר ב"מתנה מחמת מיתה", כלומר מתנה, שהכוונה העומדת מאחוריה היא הענקתה למקבל רק לאחר פטירת נותן המתנה, שאז היא בטלה מחמת הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה,התשכ"ה-1965 ?
סעיף 8(ב) לחוק הירושה, קובע כדלקמן:
"מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".
בית המשפט העליון קבע, כי פירושו של סעיף זה היא שאין ליתן תוקף להסכם מתנה שבו מעניק נותן המתנה – מתנה לחברו באופן שהמתנה תשתכלל רק לאחר לכתו של נותן המתנה לבית עולמו. "הרציונל בבסיסה של הוראה זו הוא הרצון שלא לכבול את ידיו של המוריש בירושתו באמצעות עריכת הסכם מתנה שלאחריו לא תינתן לו האפשרות לחזור בו מנתינתה", ציינה השופטת ענת ברון.
בנסיבות העניין נפסק, כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לסעיף 8(ב) לחוק הירושה, זאת אפילו אם התכוון המנוח לשמור על שליטה מסוימת בדבר המתנה. לפיכך נקבע, כי אין המתנה שהעניק המנוח בטלה מחמת הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה הקובע דין בטלות למתנה מחימת מיתה. בית המשפט הוסיף וציין, כי קיימות ראיות כבדות משקל אחרות, המוליכות למסקנה ברורה כי המנוח התכוון להעניק לדודו, באופן מיידי, מתנה מוגמרת. לאור האמור בית המשפט קבע, כי המנוח לא היה רשאי לחזור בו מהמתנה לאחר שזו נתנה.
ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון (פורסם בנבו, 5.5.2016)
השופטים: עוזי פוגלמן, יצחק עמית, ענת ברון