כל הפוסטים בשיתוף בנכס

הבעל נרשם כלווה משני במשכנתא. האם הוא זכאי לזכויות בדירה ?

האישה התגרשה מבעלה הראשון ורכשה דירה באמצעות כספים שקיבלה ממכירת דירתה הקודמת ובאמצעות הלוואת משכנתא. בן זוגה הנוכחי נרשם כלווה משני בהסכם המשכנתא שנערך לצורך רכישת הדירה. בן הזוג, אשר נרשם כלווה משני (כשהוא עודנו נשוי לאשה אחרת), התגרש לאחר מכן מאשתו ועבר לגור עם האישה – רוכשת הדירה. בשלב מאוחר יותר הם  נישאו זה לזו, אך כעבור מספר שנים נתגלעה בינהם מחלוקת והאישה הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. הבעל טען, כי הדירה שבה התגוררו בני הזוג נרשמה על שמה של אשתו באופן פורמאלי בלבד, וכי הוא זכאי למחצית הזכויות בדירה. המחלוקת התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

על אף שפסק הדין הנדון אינו מהווה פסיקה תקדימית, הוא מרענן את ההלכות החלות על זכויותיו של בן זוג ביחס לדירה שבן הזוג האחר הביא עמו לקשר הנישואין, וביחס לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, אשר קובע: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט…נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין…".

בית המשפט פסק, כי מאחר ומדובר בנכס שהאישה הביאה עמה לנישואין, הרי שאין זה נכס בר- איזון לפני חוק יחסי ממון, וככל שהבעל טוען לקיומו של שיתוף בדירה, היה עליו להביא ראיות המצביעות על גמירת דעתם של שני הצדדים להענקת זכויות בדירה לבן הזוג, חרף העובדה, שהאישה הביאה עימה את הדירה לקשר הנישואין. בקשר לכך נתן בית המשפט מספר דוגמאות לראיות העשויות להיות רלוונטיות לצורך הוכחת גמירות דעת להענקת זכויות בדירה לבן הזוג הלא רשום:

1. מעמדה הרישומי של הדירה;
2. השתתפות בן הזוג בשיפוץ או בהרחבת הדירה;
3. התנהגות הצדדים ומצגים שהציגו בני הזוג בינם לבין עצמם.

בנסיבות העניין, לא עלה בידי הבעל להוכיח כל ראייה זולת קיום יחסי אישות ותקופת נישואין ממושכת. כן הביא בית המשפט בחשבון שיקוליו ראיות שפעלו לחובת הבעל: השתתפות הבעל בהוצאות החזקת הדירה לא חרגו מהוצאות שהיה הבעל מוציא כדייר בכל נכס אחר, הבעל עשה שימוש אישי בכספי מכירת הדירה שלו מנישואיו הראשונים וכמו כן, הוא לא דאג להבטיח את עצמו באמצעות רישום משכנתא או בעריכת כל מסמך בכתב. עתירתו של הבעל כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני אשר דחה את טענותיו, נדחתה על ידי בג"צ.

הערה:

חשוב לציין, כי לא בכל מקרה שבו תובע בן זוג זכויות בדירה הרשומה בלעדית על שמו של בן הזוג האחר, נדונה תביעתו לכישלון. התביעה תוכרע תמיד לפי נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה. על בן הזוג הטוען לזכויות בדירה להוכיח "דבר מה נוסף" למעט יחסים ממושכים שקיים עם בת זוגו.

על ראיות אלו ללמד על כוונת הצדדים להעניק זכויות בדירה לבן הזוג הלא רשום.

בג"צ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח' (פורסם בפדאו"ר, 27.3.2016).